| תבניות ע"פ שבוע
|
| מספר השבוע |
תוכן התבנית |
קישורים
|
| 1 |
מֶלֶךְ (שם-עצם, זכר)
גיזרון
המילה קיימת בשפות שמיות נוספות: אכדית – malku ו־maliku; ערבית – مَلِيك (מַלִיךּ) ו־مَلِك (מַלִךּ); ארמית־גלילית – מַלְכָּא; ארמית־נוצרית – ܡܠܟܐ (מַלְכָּא).
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 2 |
בִּירָה (שם-עצם, נקבה)
גיזרון
בירה היא משקה אלכוהולי עתיק־יומין המיוצר על ידי בישול והתססה של לֶתֶת – גרעיני דגן מוּנְבָּטִים, לרוב שׂעורה – בתוספת כְּשׁוֹת.
על מקורה של המילה "בירה" הדעות חלוקות. לעברית היא הגיעה מגרמנית, Bier, "בִּיר", ובלשון ההשכלה היא נקראת "שֵׁכַר חִטִּים".
על פי אחת הסברות שמו של המשקה האהוב ניתן לו על ידי נזירים גרמניים בימי הביניים, ומקורו במילה biber בלטינית מדוברת, שפירושה "מַשְׁקֶה" (מהפועל bibere, "לִשְׁתּוֹת").
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 3 |
תַּפּוּחַ (שם־עצם, זכר)
גיזרון
תפוח הוא פרי מאכל של עץ נָשִׁיר ממשפחת הוורדיים הנקרא גם כן "תַּפּוּחַ". בערבית שמו: تفاح, תֻפַّאח.
על פי הגירסה המקובלת השם נגזר מהשורש ת-פ-ח במשקל קַטּוּל, בשל צורתו העגולה, אך קיימת גרסה נוספת לתצורתה של המילה: נ-פ-ח במשקל תַּקְטוּל – תַּנְפּוּחַ ← תַּפּוּחַ.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 4 |
עוֹרֵךְ דִּין (צרף, זכר)
גיזרון
במבט ראשון נדמה אולי כי מוצא הביטוי נהיר: עורך־דין הוא מי שמסדר את הטיעונים (עורך) ומכינם לקראת המשפט (דין). אולם למעשה מקורו בפרקי אבות: "יהודה בן טבאי אומר אל תעש עצמך כעורכי הדינים" (משנה, מסכת אבות, פרק א', משנה ח'). ניקוד הביטוי המשנאי, "כְּעוֹרְכֵי הַדַּיָּנִים", מבהיר כי במרוצת השנים המילה "דַּיָּנִים" שונתה ל"דִּינִים", כנראה בהשפעת הפסוק "הִנֵּה נָא עָרַכְתִּי מִשְׁפָּט יָדַעְתִּי כִּי אֲנִי אֶצְדָּק" (איוב יג, יח).
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 5 |
מִמְחָטָה (שם־עצם, נקבה)
גיזרון
את המילה חידש אליעזר בן־יהודה במאמר בעיתונו "האור" מיום ג' בשבט תרנ"ג: "למטפחת לנקות האף אנו נוטים לקבוע שם מיוחד [...] מִמְחָטָה". הוא התבסס על השורש מ־ח־ט המופיע בתלמוד: "מן הפועל המיוחד להפעולה הזאת, והיא: מחט. בתלמוד נמצא הפועל הזה רק לנקות הפתילה: "מוחטין את הפתילות" (תלמוד בבלי, מסכת ביצה, עמוד ל"ב, גמרא ב'), וכן ועל הפועל הערבי تَمَخَّطَ (תַמַחַّ'טַ): "אך בערבית הפועל הזה בעצמו משמש לנקות האף", ועל לשונות אירופה: "וכן בלשון צרפתית משתמשים בפועל אחד לשני העניינים האלה".
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 6 |
קַרְקָשׁ (שם־עצם, זכר)
גיזרון
בלשון חז"ל: רעשן, צעצוע־יד המשמיע קולות קִרְקוּשׁ או נְקִישׁוֹת. "אין מקרקשין לא את הזוג ולא את הקרקש לתינוק בשבת." (תוספתא שבת יד)
בעברית חדשה: מַחְגֵר משונן; מנגנון מכני בעל גלגל משונן וציפורן חוגרת, המאפשר תנועה סיבובית או קווית של חלק מכונה בכיוון אחד בלבד ומונע את תנועתו בכיוון ההפוך. המנגנון המכני קיבל את שמו מן הנקישות שהוא משמיע בשעת פעולתו, בדומה לצעצוע התלמודי, והוא מופיע לראשונה במילון למונחי כלי עבודה של ועד הלשון העברית, תרפ"ט (1929).
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 7 |
מִגְדָּל (שם־עצם, זכר)
גיזרון
המילה משותפת לשפות שמיות נוספות: מגדל (פיניקית, מואבית), מִגְדְּלָא (הארמית בתרגומי המקרא), مَجْدَل (ערבית), magdelā (סורית), megtol (קופטית).
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 8 |
כְּלוּב (שם־עצם, זכר)
גיזרון
למילה יש מקבילות בכמה שפות: סורית – kalbāšā; ערבית – كَلْبِشْ (כַּלְבִּשְׁ), "כָּבַל"; טיגרית – karba "לכבול"; אתיופית – karabō, "סל". אפשר לראות כי העיצור ר מחליף לפעמים את העיצור ל. ההסבר לכך הוא שבהתפתחות השפות השמיות היו שלשות עיצורים שבתוכן העיצורים התחלפו ולפעמים אף התמזגו. נראה שהשלשה ר-ל-נ הייתה אחת מן השלשות הללו.
בנוסף, כנראה יש קשר בין המילה היוונית המקבילה klobos) κλωβος) לבין המילים השמיות. כמו כן במקרא המילה מופיעה פעם אחת בהוראת "סל", ויש הרואים קשר בינה לבין המילה הלטינית המקבילה corbis.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 9 |
גִּיטָרָה (שם־עצם, נקבה)
גיזרון
מיוונית: kithara) κιθάρα), מין כלי מיתר קדום, כפי הנראה מין נבל או כינור, ובכל מקרה לא הגיטרה של ימינו. המילה התגלגלה לערבית – قِيثَار (קִיתָ'אר), משם לספרדית – guitarra, וככל הנראה משם לעברית (או דרך אחת משפות אירופה). ייתכן שיש מקור קדום יותר בפרסית, והשוו למילה סיטר. המילה היוונית מופיעה במקרא בצורה "קתרוס" בפסוקים בארמית, כגון: "בְּעִדָּנָא דִּי־תִשְׁמְעוּן קָל [בזמן שתשמעו קול] קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא קיתרוס (ק' קַתְרוֹס) סַבְּכָא פְסַנְתֵּרִין סוּמְפֹּנְיָה וְכֹל זְנֵי זְמָרָא [וכל מיני זֶמֶר] תִּפְּלוּן וְתִסְגְּדוּן לְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא [תיפלו ותשתחוו לפסל הזהב אשר הקים המלך נבוכדנאצר]" (דניאל ג ה). צורת הכתיב היא כנראה קִיתָרוֹס וקרובה יותר למקור ביוונית.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 10 |
מֹאזְנַיִם (שם־עצם, זכר זוגי)
גיזרון
על פי השוואה לשפות שמיות קרובות, ניתן לקבוע כי המילה נגזרה מהשורש השמי הקדום *ו־ז־ן שהוראתו "שקילה". אם כן, הכתיב הצפוי של המילה הוא *מוֹזְנַיִם. הכתיב באל"ף הוא כנראה תוצאה של היקש מאוחר למילה אָזְנַיִם, על אף שאין כל קשר אטימולוגי בין המילים. היקש זה נבע מאטימולוגיה עממית שקשרה בין שתי המילים בשל הדמיון הפונטי ביניהן. השפעתו הייתה כה חזקה עד שכבר בלשון המקרא נגזר ממאזניים הפועל התנייני אִזֵּן, כשלאל"ף אין כל "זכות קיום" מבחינה היסטורית.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 11 |
גָּ'קוּזִי (שם־עצם, זכר)
גיזרון
מקור המילה בחברת Jacuzzi, שהייתה הראשונה לייצר את הג'קוזי. החברה נקראה על שם מייסדיה, האחים Jacuzzi. האחים היו איטלקים שהיגרו לארצות הברית, ובשפת אמם נהגה שמם יָקוּצִי, אך שם החברה וכן המוצר נהגים לפי האופן בו דוברי האנגלית קראו את המילה.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 12 |
סַמָּאֵל (שם-עצם, זכר)
גיזרון
מקור השם אינו ברור. יש הגורסים כי השם מורכב מהתיבות "סַם" ו"אֵל" (רעל האל) או "סוֹמֵא" ו"אֵל" (האל העיוור), אך אין אישוש ודאי לדעות אלה.
המקור הקדום ביותר בו מופיע השם הוא הספר החיצוני "חנוך הכושי" שנכתב ככל הנראה במאה השלישית לפסה"נ, אך המקור העברי של הספר אבד ומצוי בידינו רק התרגום האתיופי, בו השם מופיע בצורה משובשת, ואלו שנעשו ממנו. השם המדויק מופיע לראשונה בספר החיצוני "עליית ישעיהו" מהמאה הראשונה או השנייה לסה"נ, אך גם הוא מצוי בידינו רק בתרגומים לאתיופיות ובכאלה שנעשו מהם. המקור הקדום ביותר בו מופיע השם "סמאל" בעברית הוא החיבור המדרשי "פרקי דרבי אליעזר" מהמאה השמינית לסה"נ.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 13 |
כּוֹכָב (שם-עצם, זכר)
גיזרון
המילה משותפת לשפות רבות: כּוֹכְבָא (ארמית גלילית), ܟܘܟܒܐ (כוכבא, ארמית־סורית), كَوْكَب (כַּוְכַּבּ, ערבית), kwkb (ערבית דרומית), kōkab (אתיופית), kakkabu (אשורית), kbkb (אוגריתית), kabkabum (אמורית), kibšib (סוקוטרית). על פי השוואה לשפות אלו, נראה כי צורתה המקורית של המילה הייתה kabkabu*, הכפלה מבסיס ־kab*. בעברית הקדומה חלה היבדלות של הבי"ת הראשונה אשר הפכה לוי"ו: kawkabu*. מאוחר יותר חל כיווץ של הדיפתונג aw לתנועת o ארוכה. השורש כ־ב־ב בארמית, באכדית ובערבית עניינו שרפה ובעירה.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 14 |
מַחְמָאָה (שם-עצם, נקבה)
גיזרון
מקור המילה בהבנה מוטעית של הפסוק:
”חָלְקוּ מַחְמָאֹת פִּיו וּקְרָב-לִבּוֹ רַכּוּ דְבָרָיו מִשֶּׁמֶן וְהֵמָּה פְתִחוֹת“ (תהלים נה, פסוק כב).
למעשה המי"ם כאן היא מי"ם היתרון ולא חלק מן המילה, וכוונת הפסוק היא: "דבריו רכים משמן וחלקים מֵחמאה (=חֲמָאוֹת בלשון רבים), אך בלבו הוא מתכנן קרב (פּתִחוֹת הן כנראה חרבות או כיוצא באלה)". ניקוד המילה מַחְמָאוֹת במקום מֵחֲמָאוֹת הנו חריג. הפתח במי"ם מקורו אולי בהשפעת החי"ת הגרונית.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 15 |
חֲפַרְפֶּרֶת (שם־עצם, נקבה)
גיזרון
בספר ישעיהו מצוי הפסוק הבא: "בַּיּוֹם הַהוּא יַשְׁלִיךְ הָאָדָם אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַחְפֹּר פֵּרוֹת וְלָעֲטַלֵּפִים" (ישעיהו ב, כ). קשה ליישב את הביטוי "לחפור פרות" עם הפשט של הפסוק, ופרשנים רבים פירשו את הביטוי כתיבה אחת: "לחפרפרות", כלומר: צלמי חפרפרות ועטלפים. לפי פירושים אלה, המילה "לחפרפרות" באה מהשורש ח־פ־ר, כלומר: חיות החופרות.
במגילות הגנוזות התיבה מופיעה כ"לחפרפרים" (במילה אחת); מי שחי באירופה הכיר את החפרפרת האירופית וכך הוולגטה תרגמו talpas, וכך גם רש"י, ראה בערך. המיון המדעי בעברית אימץ את הזהוי הזה. תרגומים עתיקים אחרים פירשו את הביטוי אחרת. חפרפרות אינן מצויות בארץ־ישראל, ולכן גם אם יש לקרוא את הביטוי כמילה אחת, הוא מתייחס כפי הנראה לחולד ולא לחיה המזוהה עם החפרפרת כיום.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 16 |
מִלּוֹן (שם-עצם, זכר)
גיזרון
את המילה חידש אליעזר בן־יהודה, שסלד מהחלופה בזמנו, "ספר מילים". במאמר בעיתון המגיד, שהיה אחד הראשונים פרי עטו (משנת תר"ם), כתב: "סגולת שפת עברית, בחפצה לגזור שם חדש מפועל או משם, להוסיף בראש הפועל או השם ההוא אחת מאותיות האמנתי"ו – – נ' האמנתי"ו הנוסף בסוף השם ישמש, לפי דברי המדקדקים החשים, לגזור שם מופשט מן השם, [...] וכן להקטין הדבר [...] אך גם נ' האמנתי"ו הנוסף בסוף השם מורה לפעמים, לדעתי, המקום אשר בו נמצא בתוכוֹ את המושג הקרוא בשם ההוא [...] על פי הכלל הזה אשר ביארנו נוכל לגזור מהמלה 'מלה' מלה חדשה מִלּוֹן, אשר תורה 'דבר' או ספר המחזיק בקרבו את מלות השפה".
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 17 |
כַּדּוּר (שם-עצם, זכר)
גיזרון
המילה משותפת לכמה שפות שמיות: kudûru (אשורית), kdrt (אוגריתית), כַּדוּרָא (ארמית). עם זאת זמן הופעתה המדויק בעברית איננו ברור. היא מופיעה פעמיים בספר ישעיהו: "צָנוֹף יִצְנָפְךָ צְנֵפָה כַּדּוּר..." (ישעיהו כב יח); "וְחָנִיתִי כַדּוּר עָלָיִךְ..." (ישעיהו כט ג)
פרשנים וחוקרים נחלקו ביניהם בשאלה אם בפסוקים אלה הכוונה למשמעות הידועה לנו כיום, או שמא לכ"ף הדימוי ואחריה המילה דּוּר (מעגל). בין אם הכוונה במקרא אכן הייתה לגוף עגול ובין אם לא, משמעותה הנוכחית של המילה מצויה עוד בתקופת חז"ל.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 18 |
תְּאֵנָה (שם־עצם, נקבה)
גיזרון
מקור המילה אינו ידוע, אך המילה משותפת לשפות שמיות רבות: אכדית - tittu, tiʾittu (ברבים tīnātu); ארמית־יהודית - תֵּינִין, תֵּינַיָא; ארמית־סורית - ܬܐܬܐ (teʾttā); ארמית־מנדעית - tina; ערבית - تِينَة (תִינַה); וכן מופיעה בשפות אפרו־אסייתיות, בעיקר במזרח אפריקה, במשמעות "פרי הקקטוס".
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 19 |
בָּזָק (שם־עצם, זכר)
גיזרון
המילה מופיעה פעם אחת במקרא : ”וּדְמוּת הַחַיּוֹת מַרְאֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ בֹּעֲרוֹת כְּמַרְאֵה הַלַּפִּדִים; הִיא מִתְהַלֶּכֶת בֵּין הַחַיּוֹת. וְנֹגַהּ לָאֵשׁ וּמִן הָאֵשׁ יוֹצֵא בָרָק. וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב כְּמַרְאֵה הַבָּזָק“ (יחזקאל א, פסוקים יג – יד). הפרשנים נחלקו:
בתלמוד מופיע ”מאי 'כמראה הבזק'? אמר רבי יוסי בר חנינא: כאור היוצא מבין חרסים“ (בבלי, מסכת חגיגה – דף יג, עמוד ב), ורש"י כותב שם "דרך מזקקי זהב לנקוב כלי חרס נקבים נקבים, וכופין (=והופכין) אותו על גבי גחלים, שהזהב נתון בהן בתוך כתישת החרסים של לבנים על גבי חרס, ולהב יוצא למעלה דרך נקבי הכלי, והוא עשוי גוונים גוונים, ותמיד יוצא ונכנס".
לעומת זאת, בספר השורשים לרד"ק נכתב: "ורבותינו פירשוהו לשון פִּזּוּר" (כמו "בָּזַק") בהפניה לבראשית רבה נ' א'.
בספר השורשים לאבן ג'נאח מופיע "כמראה הבזק - לשון ברק". כמוהו מפרש מצודת ציון "הבזק - כמו הברק כי זסשר"ץ מתחלף", ובתרגום כמראה הבזק "כחיזו ברקא" (כמו בסוף פסוק י"ג "נפיק ברקא" = יוצא ברק).
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 20 |
ווֹדְקָה (שם־עצם, נקבה)
גיזרון
אחד ההסברים הנפוצים למשמעות השם "וודקה" הוא שבשפות הסלאביות הוא צורת הקטנה וחיבה של "וודה" (вода) - מים (יש הטוענים שכינוי זה ניתן ע"י בני המעמד העליון שסברו שמשקה זה הוא כמו מים ושייך רק לדלת העם). עם זאת, מחקר בלשני אטימולוגי לא תומך בקביעה זו באופן חד משמעי. אפשרות אחרת היא שהמילה מגיע מהפועל разводить - לערבב נוזלים, לדלל. אפשרות אחרת להופעת המילה היא aqua vitae (לטינית: מי החיים) - שם לטיני של משקה אלכוהולי אשר היה נפוץ באירופה בימי הביניים.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 21 |
גָּמָל (שם־עצם, זכר)
גיזרון
מן התנ"ך (נזכר רבות במקרא). המילה משותפת לשפות שמיות רבות: אכדית - gammalu; ארמית־יהודית - גַּמְלָא; ארמית־סורית - ܓܲܡܠܵܐ גַּמְלָא; ארמית־מנדאית - gumla; ערבית - جَمَل (גַ'מַל); געז - gamal; אמהרית - gǝmäl, gämäl ועוד.
מהשפות השמיות עברה המילה לשפות רבות אחרות. בפרט, ללטינית (camelus) ובהמשך לאנגלית (camel).
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 22 |
כְּלוּם (שם־עצם, זכר)
גיזרון
לשון חז"ל. מקור המילה איננו ברור. יש המשערים שהתקצרה מן הצירוף כָּל מְאוּם או כָּל מָה; או שהתגלגלה מהצורה הקדומה kullu-ma*, המורכבת מן kullu* (← כֹּל) ומהמילית האנקליטית ma-. יש המציעים גיזרון מאכדית kalama/kaluma = "הכול". אחרים גוזרים אותה מהשורש השמי כל"ם שעניינו דיבור, ומכאן כְּלוּם = "דבר". המילה מתועדת בארמית המאוחרת, ויש הסבורים שמוצאה בלשון זו: כמקור אפשרי הוצע הצירוף כֻּל מָא שמשמעו "כל דבר", וכן הצורה כְּלָמָא (כְּ+לָא+מָא) שמשמעה "כְּאַיִן".
לפי טענה פופולרית אך מוטעית, כְּלוּם היא ביסודה צירוף של כ"ף הדמיון + לוּם, מילה נדירה כביכול שמשמעה "חרצן הזית"; כְּלוּם משמעה, אם כן: "דבר קטן כחרצן הזית, כל דבר שהוא". לאמתו של דבר, ה"מילה" לוּם איננה קיימת כלל.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 23 |
אַרְסֵנָל (שם-עצם, זכר)
גיזרון
מערבית: دَار صِنَاعَة (dār ṣināáa). משמעות המילה היתה במקור "בית־מלאכה", אך עם הזמן התחלפה למספנה או מחסן נשק. הוונציאנים לקחו את המילה וקראו למתחם הנ"ל arzana, שהפך עם הזמן ל־arzenale. משם התגלגלה המילה לצרפתית ולאנגלית בתור arsenal, תחילה במשמעות מספנה בלבד, ומהן הגיעה גם לעברית.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 24 |
מַרְצִיפָּן (שם-עצם, זכר)
גיזרון
מאיטלקית: marzapane וממנה לשאר לשונות אירופה. בעברית נקלטה המילה מן Marzipan בגרמנית. הדעה הרווחת כיום במחקר היא, שמקור המילה האיטלקית בשם עיר הנמל Martabān שבבורמה, שם ייצרו צנצנות זכוכית וחרסינה, בין היתר לאחסון ממתקי מרציפן.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 25 |
רִבָּה (שם-עצם, נקבה)
גיזרון
חידוש של אליעזר בן־יהודה שמבוסס ככל הנראה על פרשנות שגויה. בן־יהודה דימה למצוא את המילה בצירוף "תופיני ריבה" המופיע במקורות. על יסוד המילה הערבית مُرَبَّب (מֻרַבַּّבּ) שמשמעותה "מרקחת פירות", הוא הציע לראות במילה "ריבה" שם עצם מן השורש רב"ב (על משקל סִבָּה מן סב"ב) במשמעות זו.
לאמתו של דבר, הגרסה "תופיני ריבה" משובשת כנראה וצ"ל "תופיני רכה". גם אם "ריבה" היא הגרסה המקורית, יש להניח שזוהי צורת פועל (בניין פיעל מן השורש רב"י) וממילא אין יסוד לסברתו של בן־יהודה.
חידוש זה של בן־יהודה הפך מקור ללעג בחוגים מסוימים. עדות לכך מצויה בנובלה "שבועת אמונים" מאת ש"י עגנון שפורסמה ב־1943: "היה שם תלמיד חכם מתלוצץ על בעל המִלון שטעה בפירוש המלות וקרא למרקחת של פירות ריבה" (עמ' 5). עם זאת, עגנון אינו מתאר את הסיבה להתלוצצות.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 26 |
עַגְבָנִיָּה (שם-עצם, נקבה)
גיזרון
יחיאל מיכל פינס, שפעל יחד עם אליעזר בן־יהודה להפצת העברית, תרגם מגרמנית את כינוי העגבנייה דאז, Liebesapfel ("תפוח האהבה" בעברית), לעגבנייה, מהשורש ע־ג־ב - חשק, תאווה לאהבה. הרב קוק הסתייג משם זה, שיש לו קונוטציה מינית, והציע את השם "אדמונייה", אך דעתו לא התקבלה. אף בבית אליעזר בן־יהודה הסתייגו מן השם, והציעו את המילה "בַּדּוּרָה", שהיא צורה עברית למילה הערבית "בנדורה" (بَنَادُورَة). במשך כשני עשורים התקיימו "עגבנייה" ו"בדורה" זו לצד זו ולכל אחת תומכים משלה. עם הגעת החלוצים לארץ־ישראל הורחבה דריסת הרגל של "עגבנייה" והיא הפכה למילה השלטת.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 27 |
פַּרְדֵּס (שם-עצם, זכר)
גיזרון
מפרסית עתיקה: pairi-daēza (גן סגור). המילה משותפת גם לשפות אחרות: pardaisā (סורית), pardēsu (בבלית), פַּרְדֵּיסָא (ארמית יהודית), فِرْدَوْسٌ (פִרְדַוְס, ערבית), parês (כורדית), paṛtêz (ארמנית), pardisa (מנדעית).
בהקשר היהודי, היו שדרשו את המילה כראשי תיבות של פשט, רמז, דרש, סוד.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 28 |
פְּלָדָה (שם-עצם, נקבה)
גיזרון
המילה מופיעה במקרא פעם אחת בלבד, בצירוף "אש־פלדות": ”בְּאֵשׁ־פְּלָדֹת הָרֶכֶב בְּיוֹם הֲכִינוֹ“ (נחום ב, פסוק ד). פירושה כ"פלדה" נסמך על משמעות מילה זו בפרסית pūlād ועל מקבילותיה בערבית فُولاذ (פוּלָאד), ובארמית־נוצרית ܦܘܠܕ (פּוּלָד). לפי פירוש זה משמעות הצירוף "אש פלדות": אש של הכבשן שבו מותכת הפלדה.
כמה מהמפרשים על הפסוק בנחום ב' קשרו בין "פלדה" ובין "לפיד", בחילוף אותיות השורש. רש"י כתב בפירושו על הפסוק: "...ולא ידעתי מהו 'פלדות' ואומר אני שהוא מין המצחצחת ברזל יפה, ויש פותרין פלדות לשון לפיד אש, בדרך ההפך".
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 29 |
מִנְשָׁר (שם-עצם, זכר)
גיזרון
את המילה חידש אליעזר בן־יהודה על בסיס המילה הערבית مِنْشَار (מִנְשָׁאר), "כרוז, מכתב גלוי", מן השורש نَشَرَ (נַשַׁרַ) "לפרסם".
בן־יהודה הציע לראות שורש זה בפסוק: ”אֶל־חִכְּךָ שֹׁפָר כַּנֶּשֶׁר עַל־בֵּית ה' יַעַן עָבְרוּ בְרִיתִי וְעַל־תּוֹרָתִי פָּשָׁעוּ“ (הושע ח, פסוק א). על כך כתב בן־יהודה בעיתונו "האור" בשנת תרנ"ב (13/11/1891): "מה הדמיון הזה של הנשר ללקיחת שופר? הראית מימיך נ ש ר תוקע בשופר?... יש לו בערבית [לשורש נשׁ"ר] עוד משמעת: פרסם, הודיע ברבים איזה דבר חדש, איזו בשורה חדשה [...] מהשורש הזה נוכל לגזור השם 'מִנְשָׁר' למה שקוראים בלשונות העמים מאניפסט, ובערבית מנשור". [1]
עם זאת יש להעיר כי מבחינה אטימולוגית השערתו של בן־יהודה איננה מתקבלת על הדעת, משום ש־ش ערבית מקבילה לשׂי"ן עברית, ולכן היינו מצפים לשורש נשׂ"ר (ואולי נס"ר) במשמעות זו.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 30 |
אֶלְגָּבִישׁ (שם-עצם, זכר)
גיזרון
אֶלְגָּבִישׁ הוא משקע בצורת גבישי קרח, סוג מסוים של ברד היורד מן השמים בעיקר במהלך סופות.
אלגביש היא מילה קדומה מאוד, המצויה במספר שפות שמיות, כגון אוגריתית ʾalgbṯ, אכדית ʾalgamīšu. המילה קשורה ככל הנראה אל השורש השמי ג־ב־ש או כ־ב־ש, שעניינו אבן.
רש"י, בפירושו על הפסוק ”הָיָה גֶּשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַתֵּנָה אַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ תִּפֹּלְנָה“ (יחזקאל יג, פסוק יא) כותב: "אבני אלגביש" - אבני ברד גדולות. ואומר אני לפי שהם מזהירות ככל אבני גביש (ברד) הוא מדמה אותם אל גביש, שהיא אבן טובה, כענין שנאמר ” רָאמוֹת וְגָבִישׁ“ (איוב כח, פסוק יח). ורבותינו אמרו: "אל גביש" - שעמדו באויר על גב איש; וזהו משה רבינו, שנאמר ”וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה“ (שמות ט, פסוק לג) - אותם שהתחילו לירד לא הגיעו לארץ.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 31 |
אֲבִיּוֹנָה (שם-עצם, נקבה)
גיזרון
שם עברי לאורגזמה, על פי ”וְיָנֵאץ הַשָׁקֵד וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה“ (קהלת יב, פסוק ה), אם כי בשנוי מה מהפרשנות המקובלת המופיעה לראשונה במסכת שבת: ”וינאץ השקד זו קליבוסת; ויסתבל החגב אלו עגבות; ותפר האביונה זו חמדה“ (בבלי, מסכת שבת – דף קנב, עמוד א). רש"י מפרש שם: "תבטל התאוה, חמדת התשמיש".
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 32 |
תֹּפֶת (שם-עצם, זכר)
גיזרון
כל משמעויות המילה נובעות משמו של מקום בעמק גיא בן הינום שבו נהגו להקריב ילדים למולך: "וְטִמֵּא אֶת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵי בני בֶן הִנֹּם לְבִלְתִּי לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת בְּנוֹ וְאֶת בִּתּוֹ בָּאֵשׁ לַמֹּלֶךְ" (מלכים ב, כג, י). ככל הנראה מקור המילה במילה שמית קדומה שעניינה שרפה או אש והמקבילה לשורש העברי שׁ־פ־ת. שרידים לה ניכרים גם בשפות שמיות נוספות: תְּפָיָא (אח בישול, ארמית), أُثْفِيَّة (אֻתְ'פִיָּה - אחת מאבני הבסיס של הקדֵרה, ערבית). כמו כן הייתה הצעה לקשר בין תֹּפֶת לבין המילה הסנסקריטית tapti (חוֹם), אך רוב החוקרים לא קיבלו אותה. האטימולוגיות של חלק מפרשני המקרא (ראו להלן), שלפיהן המילה גזורה מהשורש ת־פ־פ, לא התקבלו אף הן.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 33 |
לָבִּירִינְת (שם-עצם, נקבה)
גיזרון
מבוך, מקום שיש בו שבילים מפותלים ומסובכים.
מיוונית: labyrinthos) λᾰβύρινθος), ארמון שחדריו ומעבריו רבים וההולך בהם מתקשה למצוא את הדרך אל היציאה (האחת) ממנו. מקורה של המילה אולי במילה Labrys, שפירושה גרזן כפול בשפה הלידית (אחת מהשפות האנטוליות, שנכחדו לחלוטין). הגרזן הכפול שימש סמל דתי וריבוני וייצג כוח ועצמה בתרבות האיגאית באלף השני לפנה"ס. ייתכן שארמונות השלטון הגדולים נקראו על שמו.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 34 |
מַלְאָךְ (שם-עצם, זכר)
גזרון
מקור המילה בשורש ל־א־ך הקיים בשפות שמיות במשמעות "שלח", ומתועד כפועל "לאך" באוגריתית, ערבית וגעז; המילה מלאך גם היא מתועדת בשפות אלה, וכן בפיניקית ובארמית. כבר בכתבי אוגרית משמשת המילה בשתי המשמעויות המוכרות: שליח אנושי כלשהו, וגם שליח מטעם האלים.
מידע נוסף
בתרגום השבעים של המקרא ליוונית, תורגמה המילה על שתי משמעויותיה המקראיות (שליח בשר ודם ושליח האל) כ־angelos) ἄγγελος). כאשר התגלגלה המילה היוונית אל השפה הלטינית העדיפו להפריד את שתי המשמעויות למילים שונות: angelus (שליח האל) ו־nuntius (שליח בשר ודם). משם התגלגלה המילה הלטינית angelus לשפות אחרות באירופה: angel באנגלית, Engel בגרמנית, ángel בספרדית ועוד.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 35 |
דֶּגֶל (שם-עצם, זכר)
גיזרון
משמעות השם "דגל", הוא פלוגה צבאית גדולה, והוא נזכר בפקידת בני ישראל במדבר סיני (במ' א-ב). רק בתקופה שלאחר המקרא, קיבל השם "דגל" את משמעותו כפיסת בד מתנוססת, לפי הסמל שהיה לאותן קבוצות צבאיות.
תהליך סמנטי בכיוון ההפוך התרחש במילים 'שבט' ו'מטה'.
השורש ד־ג־ל מופיע במספר פסוקים בכתובים בהוראות שונות, הפרוש המקובל למלים "דגול", "נדגלות", "נִדְגֹּל" בפסוקים אלו קשור לראייה ולבולטות - כשם שבד־הדגל נראה למרחק.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 36 |
יַכְטָה (שם-עצם, נקבה)
גיזרון
יַכְטָה היא ספינת מפרשים או מנוע, לרוב מפוארת, המשמשת לפנאי, לספורט או לשיט תחרותי.
מקור המילה בהולנדית עתיקה: jaghtschip, „ציידת“, „רודפת“, כינוי לספינת מפרשים קלה ומהירה. המילה קוצרה ל־jagt, ובהולנדית חדשה שונה הכתיב ל־ jacht ("יאכט"), צורה שנקלטה בשאר שפות אירופה ומהן עברה לעברית.
בלשון ההשכלה והתחייה נקראה יכטה "אֳנִיַּת טִיוּל" או "אֳנִיַּת שַׁעֲשׁוּעִים".
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 37 |
כְּנֶסֶת (שם-עצם, נקבה)
גיזרון
בלשון המשנה, במשנה ובתלמוד המילה "כנסת" מופיעה בעיקר בביטוי "הכנסת הגדולה" או כשם נרדף לבית כנסת, ומשמעה איסוף וכינוס.
"כנסת הגדולה" היא המוסד המחוקק שפעל בארץ־ישראל במאות הראשונות אחרי שיבת ציון, הנזכרת במסכת אבות: "משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה" (משנה, מסכת אבות, פרק א, משנה א) ובית המחוקקים של מדינת ישראל נקרא "הכנסת" על שמה. השם נקבע לה ב"כלל המעבר" בתאריך י"ז בשבט תש"ט, יומיים לאחר פתיחת מושבה הראשון.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 38 |
אָזְלַת יָד (צרף, נקבה)
גיזרון
על פי הפסוק: "כִּי יָדִין יְהוָה עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב" (דברים לב לו). אך יש לקרוא את המילה "אָזְלַת" בקמץ גדול (תנועת /a/) תחת האל"ף, כלומר azlat ולא ozlat. זוהי צורת פועל משורש אז"ל בבניין קל, בסיומת הקדומה at- המציינת את נטיית העבר נסתרת (התי"ו מתקיימת בנטיות כגון לְקָחַתְהוּ = "לקחה אותו", וכן השווּ לערבית כַּתַבַּתְ המקבילה לכָתְבָה בעברית וכיו"ב). צורה ארכאית זו מופיעה כאן במקום "אָזְלָה" הצפויה על פי חוקי הדקדוק (על דרך כָּתְבָה, שָׁמְרָה וכו'). המילה "יד" משמשת כאן בהוראה מטונימית של "כוח", כלומר משמעות הצירוף "אזלת יד" בפסוק זה היא "אָזַל (=הלך, נגמר) הכוח".
- בשל חריגותה של הצורה "אזלת", הצירוף "אזלת יד" עבר בעברית החדשה ניתוח מחדש (מטאנליזה) על ידי הדוברים ונתפס כצירוף סמיכות שמני, והמילה "אזלת" נתפסה כצורת נסמך של *אָזְלָה - שם עצם במשקל קָטְלָה. במשקל זה הקמץ הראשון הוא קטן (תנועת /o/). מכאן השינוי בהגיית הצירוף ובשימושו לעומת המקור.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 39 |
דָּלִית (שם-עצם, זכר)
גיזרון
המילה נוצרה בלשון חז"ל, ולקוחה מן השורש המקראי ד-ל-ה שמשמעותו העיקרית היא העלאה, רוממות (של דלי מים, של עופאים וכו'...) כבפסוק: ”וַתֹּאמַרְןָ-אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים; וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ, וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן“ (שמות ב, פסוק יט). בלשון חכמים ניתן לראות מופעים רבים של השורש בהקשר ייחודי לגפן, כמו למשל; "המדלה את הגפן על מקצת אילן מאכל..." (משנה, סדר זרעים, מסכת כלאיים, פרק ו'), "זמורה של גפן שהיתה מודלה ע"ג תבואה אפילו היא מאה אמה כל הגפן..." (תוספתא, סדר זרעים, מסכת כלאיים, פרק ד') ועוד דוגמות כהנה ואחרות. מכאן ניתן להסיק אפוא את משמעות שמה של הדלית אשר מועלה כלפי מעלה (באמצעות שריגיה וקנוקנותיה) ומודלה על גבי צמחים אחרים או יסודות שמציב האדם שתיאחז בם.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 40 |
אֶצְבַּע (שם-עצם, נקבה)
גיזרון
מילה מן המקרא - ”וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ בַּדָּם וְהִזָּה מִן הַדָּם שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי ה' אֶת פְּנֵי פָּרֹכֶת הַקֹּדֶשׁ“ (ויקרא ד, פסוק ו)
המילה נוצרה בצירוף אל"ף אופונית לבסיס צ־ב־ע. היא משותפת לשפות רבות: uṣb (אוגריתית: "אֻצבעת"), ṣb' (ערבית דרומית), إِصْبَع (אִצְבַּע, ערבית), aṣbā't' (אתיופית), אֶצְבָּע* (ארמית מקראית), iṣbittu (אכדית), 'ḏb (מצרית), tēēbe (קופטית).
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 41 |
צַלְמָוֶת (שם-עצם, נקבה)
גיזרון
בניגוד לדעת הפרשנים המסורתיים כי מקור המילה בהלחם של צֵל ומָוֶת לפי הגישה המקובלת כיום במקורה המילה הייתה "צַלְמוּת", הגזורה מהשורש השמי צ־ל־מ, שעניינו אפלה וחושך. שורש זה משותף גם לשפות אחרות: ẓlmt (אוגריתית), ظَلام (ערבית), ṣalāmu (אכדית), ṣalma (אתיופית), ẓulmat (ערבית דרומית).חוקרים אחדים סברו ששורש המילה הוא צ־ל־ל, אך סברה זו איננה מסבירה את המ"ם.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 42 |
אַבָּא (שם-עצם, זכר)
גיזרון
בעוד שהמילה אב מופעה כבר בבראשית, ”וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ“ (בראשית יז, פסוק ה), הכינוי 'אבא' בא מארמית.
האות אל"ף בסוף מילה בארמית משמשת כה"א הידיעה בעברית. מכאן ארעא = הארץ, אורייתא = התורה, סייפא = הסוף, ואבא = האב. במקורה המילה היא בעלת בי"ת רפה (ava); דיגוש הבי"ת חל במהלך תקופת בית שני, כפי הנראה באנלוגיה לדגש במילה אִמָּא. תהליך דומה עברה המילה סבא שבמקורה בארמית היא בבי"ת רפה ובמלרע.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 43 |
רַהַב (שם-עצם, זכר)
גיזרון
כוכב הלכת השמיני במערכת השמש (נפטון).
שמו של כוכב־הלכת נקבע בעקבות משמעות השם נֶפְּטון – שמו של אל הים במיתולוגיה הרומית.
השם "רהב" עבור שר־הים מופיע בדרשה על הפסוק ”בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב“ (איוב כו, פסוק יב) המופיעה בתלמוד הבבלי: ”ואמר רב יהודה אמר רב: בשעה שביקש הקב"ה לבראות את העולם, אמר לו לשר של ים: פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם. אמר לפניו: ריבונו של עולם - די שאעמוד בשלי. מיד בעט בו והרגו, שנאמר: "בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב. אמר רבי יצחק: שמע מינה: שרו של ים - רהב שמו“ (בבלי, מסכת בבא בתרא – דף עד, עמוד ב).
יש הרואים בפסוק ”עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֹז זְרוֹעַ ה', עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם דֹּרוֹת עוֹלָמִים. הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב, מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין“ (ישעיהו נא, פסוק ט) זיהוי של "רהב" לאל הכנעני "ים".
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 44 |
קְרֶמְבּוֹ (שם-עצם, זכר)
גיזרון
לפני שנות השישים קרמבואים הוכנו רק בתוצרת בית וכונו כושי לפי צבעם, בהשפעת שמות דומים בשפות אירופה. חברת ויטמן שיווקה את הממתק באופן מסחרי החל משנת 1966 והיא שנתנה לו את שמו החדש. אף על פי שחלק מהיצרניות קוראות לממתק היום בשם שונה, השם "קרמבו" הפך לשם גנרי ומשמש בתפוצה רחבה גם מחוץ לישראל.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 45 |
חַרְצִית (שם-עצם, זכר)
גיזרון
מחידושי האקדמיה ללשון העברית, תרע"ג. נגזר מהמילה חרוץ, שהיא מילה נרדפת לזהב המופיעה בתנ"ך: ”קְנֹה חָכְמָה מַה טּוֹב מֵחָרוּץ וּקְנוֹת בִּינָה נִבְחָר מִכָּסֶף“ (משלי טז, פסוק טז), וכן באוגריתית, פיניקית ואכדית. המילה חרוץ התגלגלה למילה היוונית khryseos) χρυσεος) – מוזהב, שיחד עם המילה ανθεμον (anthemon, פרח) מרכיבה את השם היווני לפרח החרצית.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 46 |
דִּיֵּק (פועל, פִּעֵל)
גיזרון
מן הפועל הארמי 'דק' (השורש דק"ק בבניין קל) שמשמעו העיקרי של השורש הוא כמו בעברית, מלשון דַּק, דקיק.
הוראה אחרת של השורש בארמית היא 'לחפש היטב, לדקדק ולהקפיד בחיפושים'; למשל 'דק ואשכח' פירושו: חיפש היטב ומצא. משמעות נוספת קרובה של השורש הארמי היא 'להתבונן היטב בדבר, לבדוק אותו בעיון ובדקדוק'.
בארמית שורשי ע"ע (כמו דק"ק) נוטים פעמים רבות על דרך שורשי עו"י. כך, למשל, צורת הבינוני של הפועל היא דָּיֵק, דָּיְקָא. מן הצורות האלה יצרה העברית של ימי הביניים את הצורות פיעל ופועל בשורש דו"ק – דִּיֵּק, מְדַיֵּק, מְדֻיָּק.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 47 |
מַרְחֶשְׁוָן (שם-עצם, זכר)
גיזרון
מאכדית: שמו המלא של החודש כפי שנקרא בפי חז"ל הוא מרחשוון, אך כיום נהוג לקרוא לחודש חשוון. מקורו של השם מרחשוון הוא, ככל הנראה, במילה הבבלית "וַרְחֻ־שְׁמָן", שפירושה: וַרְחֻ = יֶרַח, חודש; שְׁמָן = שמיני (כאשר מתחילים לספור את החודשים מניסן, חשון הוא החודש השמיני). מכיוון שהאותיות ו' וּ־מ' נהגות שתיהן בעזרת השפתיים, לעתים קורה שהן מתחלפות זו בזו. וכך נוצרו שני חילופים ב"וורחשמן" שהפך ל"מרחשוון": האות ו' במלה הראשונה הוחלפה בשלב כלשהו באות מ', וה־מ' במלה השנייה הוחלפה באות ו'.
בעקבות קריאה מוטעית, כנראה, נקרא החודש ברוב תפוצות ישראל מַר־חֵשְוָן, מה שהביא להתייחסות ל"מר" כאל קידומת, ובסוף הביא להשמטתה. חיתוך זה של השם הביא לסברות שונות לפירושה של הקידומת "מר".
ככל הנראה, חיתוך השם המקורי הוא מְרַח־שְׁוָן, וכך הוא נשתמר בהגיית יהודי תימן עד ימינו.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 48 |
חַשְׁמַל (שם-עצם, זכר)
גיזרון
המילה מופיעה במקרא שלוש פעמים, פעם אחת בצורת חַשְׁמַלָה. כל המופעים נוגעים להתגלות האלוהים ועוקבים למילה "כעין". המשמעות המקראית המדויקת איננה ברורה, אך מוסכם על רוב החוקרים שמדובר בדבר־מה נוצץ. חלק מן הפירושים שהוצעו מבוססים על השוואה למילים אכדיות: ḫašmānu (אבן כחלחלה), ešmarū (זהב לבן), elmēšu (אבן יקרה הזוהרת באור צהוב).
בתרגום השבעים תורגמה המילה כ־electron) ἤλεκτρον), כנראה במשמעות תערובת כסף וזהב לבן, אך מאוחר יותר היא שימשה לתיאור ענבר. השם electricity ניתן לצורת האנרגיה במאה השבע־עשרה (ראו בעניין זה האטימולוגיה באלקטרוניקה). בהשראת התגלגלות המילה בלעז חידש את המילה חַשְׁמַלָה יהודה לייב גורדון בשירו "שני יוסף בן שמעון": "הָאוֹר, הַחֹם, הַקִּיטוֹר, הַחַשְׁמַלָּה". בהערה לשיר כתב: "כוונתי להכוח הטבעי הנקרא עלעקטריציטעט, שכן תרגום היווני של חשמל הוא עלעקטרא". את המילה חַשְׁמַל ביקש גורדון לחדש לעניין אחר, אך החידוש נקלט בצורתו הנוכחית.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 49 |
סְטוּץ (שם-עצם, זכר)
גיזרון
המילה נולדה משיבוש וקיצור המשפט היידישאי "אס טוט זיך" שפירושו "משהו קורה" או "זה מתרחש". בסלנג העברי התקבלה המילה במשמעות מהומה קטנה, ושימשה בכדי לספר התרחשות מבלי לגלות מה בדיוק מתרחש. לאחר מכן התגלגלה המילה לתיאור מפגש מיני קצר.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 50 |
אֲגוֹרָה (שם-עצם, נקבה)
גיזרון
ב-1 בינואר 1960 נכנסה לתוקפה חלוקת-המשנה החדשה של הלירה הישראלית, והוכנסו למחזור מטבעות האגורה החדשים. את השם "אגורה" הציעה האקדמיה ללשון העברית, והוא נשאל מהתנ"ך: ”וְהָיָה כָּל-הַנּוֹתָר בְּבֵיתְךָ יָבוֹא לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ לַאֲגוֹרַת כֶּסֶף וְכִכַּר-לָחֶם“ (שמואל א׳ ב, פסוק לו).
יש הגוזרים את המילה מהשורש א־ג־ר. כך מופיעה המילה, למשל, במילון בן־יהודה.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 51 |
גַּמָּד (שם-עצם, זכר)
גיזרון
המונח נכנס לעברית החדשה על־פי פירושו של רש"י לביטוי "גַמָּדִים בְּמִגְדְּלוֹתַיִךְ" (יחזקאל כז, יא): "(...) ויש פותרים שהם ננסים ונכנסין במדת אמה". עם זאת, רש"י מציע גם פירושים אחרים למילה, וייתכן כי מדובר בשמו של עם קדום. יש הסבורים כי המילה נגזרה משמה של מידת האורך הקדומה גֹּמֶד.
הפירוש שהביא רש"י התבסס כנראה על הסברה כי בתקופות קדומות הוצבו אנשים נמוכים במיוחד במגדלי תצפית, ומשם ראו את הנעשה במחנות האויב. בשל מידתם הקצרה, לא הצליח האויב לפגוע בהם בחצים.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 52 |
אִירוּס (שם-עצם, זכר)
גיזרון
הפרח נקרא על שמה של האלה היוונית איריס (Ἶρις), אלת הקשת בענן, שהייתה גם שליחת האלים, והוא מוזכר בכתביהם של סופרים יווניים ורומיים מן העת העתיקה.
השם בצורתו העברית הנפוצה, אִירוּס, מוזכר במשנה - אליה חדר מן היוונית.
לפי האקדמיה ללשון העברית שתי צורות השם בעברית תקינות.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
| 53 |
עֲנָק (שם-עצם, זכר)
גיזרון
יסוד המילה במקרא, שם היא משמשת כשם עם המתגורר בארץ־ישראל: "וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא וַיַּכְרֵת אֶת הָעֲנָקִים מִן הָהָר מִן חֶבְרוֹן מִן [...]; לֹא נוֹתַר עֲנָקִים בְּאֶרֶץ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַק בְּעַזָּה בְּגַת וּבְאַשְׁדּוֹד נִשְׁאָרוּ" (יהושע יא, כא-כב). מכאן ברור כי במקורו היה עֲנָק שם פרטי, למשל תרגום השבעים נמנע בדרך כלל מלתרגם את המילה ומסתפק בתעתוקה Enak) Ενάκ). בה בעת, לגיזרון השם ישנן מספר השערות:
- עֲנָק הוא שמו של אביהם המייסד של הענקים או של אחד מגיבוריהם, והם קרויים על שמו.
- לדעת החוקר ליפינסקי, הופעת השם עֲנָק לאחר בְּנֵי־ או יְלִידֵי־ מעידה כי אינו שם של אדם. הוא סבור כי עֲנָק היה שמה של עירם של הענקים.
- לאחר כיבוש יהושע נותרו ענקים בשלוש ערים פלישתיות. לדעת החוקר מקלורין, הדבר מעיד כי הם פלישתים. לפי מקלורין, שליטם של הענקים כונה בתואר anaq, מילה פלישתית שנשאלה מיוונית anax) αναξ) ("אדון, מושל"); בני־ישראל שגו והבינו את התואר כשמו של עם שלם.
- המילה נגזרה ממקור זהה לזה של עֲנָק ("תכשיט לצוואר"). לפי סברה זו, צווארם הגבוה של הענקים הוא שהעניק להם את שמם.
בהדרגה החלה המילה לשמש גם כשם־עצם כללי. בתקופת התנאים היא תיארה כנראה כל אדם חזק או גדול במידותיו: אונקלוס, מתרגם את עֲנָק לרוב בתור גיברא ("גיבור, חזק"). בלשון ימי־הביניים, עֲנָק משמשת גם לתיאור יצור אגדי בעל מאפיינים פיזיים על־אנושיים.
|
עריכה - תבנית - שיחה
|
.jpg)
_Detail.jpg)
.jpg)
.jpg)
