כפה

לערך העוסק בכַּפָּה; ראו כתיב נפוץ יותר כַּף.

כָּפָה[עריכה]

בעיות בהפעלת קובץ זה? ראו media help.

לשון חז"ל הכריח; הפעיל כוח, איומים או השפעה בכדי לגרום למישהו לעשות משהו שאינו רוצה בו.
- המנהל כפה עצמו על הפקידה.
- ”כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וכן אתה מוצא בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני“ (בבלי, מסכת יבמות – דף קו, עמוד א).
לשון המקרא מנע, ביטל.
- ”מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף“ (משלי כא, פסוק יד) : יכפה אף = יכופף כעס = ימנע כעס.
לשון חז"ל הפך, הניח במצב הפוך ממצבו בשימוש רגיל.
- ”נתפזר ממנה כקב גחלים, והיה מכבדן לאמה; ובשבת כופין עליהם פסכתר. ופסכתר הייתה כלי גדול, מחזקת לתך; ושתי שרשרות היו בה אחת שהוא מושך בה ויורד ואחת שהוא אוחז בה מלמעלן בשביל שלא תתגלגל. ושלושה דברים הייתה משמשת: כופין אותה על קב גחלים ועל השרץ בשבת...“ (משנה, מסכת תמיד – פרק ה, משנה ה)

2: יחידאי במקרא. כ-פ-ה קרוב אל כ-פ-ף:^[1] במשמע המקורי 'כופף'^[2] (כמו בפסוק ”מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף“ (משלי כא, פסוק יד): יכופף אף = יכופף כעס = ימנע כעס).^[3] משם הכריח, אילץ (כמו 'כפוף למישהו', 'כפוף לחוק', אותו רעיון באנגלית 'bend someone to your will').
2: קרוב לכפת, מושאל מלשון מצרית-קדומה ḫfꜥ בהוראת לתפוס שבוי,לאחוז,ללכוד ^[4] . לקמן הירוגליף :

השורש כ־פ־ה הוא שורש מגזרת נל"י/ה. בלשון חז"ל ונזכר במקרא א. הפיכה של דבר על תחתיתו ב. הכרח וחיוב

בעיות בהפעלת קובץ זה? ראו media help.

הקרדינל רישליה חבוש בכפת הקרדינלים.

כיפה בראש ההר.

לשון חז"ל חלק מִבנה, גג, שהוא כעין קערה הפוכה או חצי כדור או צורה דומה, שפתחו כלפי מטה.
- ”בית המוקד: כיפה, ובית גדול היה ומוקף רובדין של אבן“ (משנה, מסכת מידות – פרק א, משנה ז).
- ”מי שלקה ושנה ב"ד מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורין עד שכריסו מתבקעת“ (בבלי, מסכת סנהדרין – דף פא, עמוד ב).
לפי (1) כיסוי ראש ללא תיתורה, בד"כ מכסה רק חלק מהקרקפת.
- ”אבל כיפה של צמר שפיר“ (בבלי, מסכת שבת – דף נז, עמוד ב).
כל דבר שצורתו דומה לכיפה (1).
- ”חבורה ומשפחה כך הם דומים לכפת אבנים, את נוטל ממנה אבן אחת וכולה מרועעת“ (בראשית רבה, פרשה , סימן ק).
בטופוגרפיה, מקרה פרטי של (3) גבעה או ראש הר שיש להם צורה מעוגלת פחות או יותר, ויש להם שיפועים כלפי מטה בכל היקפם; מופיעה במפה טופוגרפית כעיגול סגור.