"נתפזר ממנה כקב גחלים, והיה מכבדן לאמה; ובשבת כופין עליהם פסכתר. ופסכתר הייתה כלי גדול, מחזקת לתך; ושתי שרשרות היו בה אחת שהוא מושך בה ויורד ואחת שהוא אוחז בה מלמעלן בשביל שלא תתגלגל. ושלושה דברים הייתה משמשת: כופין אותה על קב גחלים ועל השרץ בשבת..."(משנה, מסכת תמיד – פרק ה, משנה ה)
לשון חז"ל הכריח; הפעיל כוח, איומים או השפעה בכדי לגרום למישהו לעשות משהו שאינו רוצה בו.
המנהל כפה עצמו על הפקידה.
"כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וכן אתה מוצא בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני"(בבלי, מסכת יבמות – דף קו, עמוד א).
המילה מופיעה שלוש פעמים במקרא (ופעמיים בביטוי דומה). ברור שמדובר בחלק של צמח, כנראה של עץ. לא ברור אם במובן שמובא לעיל, שהוא לפי לשון חז"ל; בלשון חז"ל גם קשת במבנה.
