מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | מאום |
| הגייה* | me'um |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | |
| דרך תצורה | הלחם בסיסים |
| נטיות | |
- לשון המקרא דבר קטן. הקטן ביותר הנתפס בחוש.
- ”אִם תִּטֶּה אַשֻּׁרִי מִנִּי הַדָּרֶךְ וְאַחַר עֵינַי הָלַךְ לִבִּי וּבְכַפַּי דָּבַק מֻאוּם“ (איוב לא, פסוק ז)
- לשון המקרא דבר קטן ושלילי. פגם.
- ”יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל מאום [מוּם] וְטוֹבֵי מַרְאֶה וּמַשְׂכִּילִים בְּכָל חָכְמָה“ (דניאל א, פסוק ד)
- "ר' אליעזר אומר ממזר, מאי ממזר, מאום זר" (מסכת כלה פרק ב הלכה א)
- קרוב למילה מאומה. מופיעה פעמיים במקרא בפסוקים לעיל.
- במקור מֻאוּם נהוג מְאוּם גם כקיצור למאומה.
