לדלג לתוכן

אבא

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.

אַבָּא

[עריכה]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא אבא
הגייה* aba
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש א־ב־י/ה
דרך תצורה משקל קַטָּל
נטיות ר׳ אָבוֹת, אֲבוֹת־; אֲבִי־
  1. לשון חז"ל כינויו של האב בפי ילדיו.
    • ”וְאֵלוּ נֶאֱמָנִין לְהָעִיד בְּגוֹדְלָן מָה שֶׁרָאוּ בְּקוֹטְנָן; זֶה כְּתָב יָדוֹ שֶׁל אַבָּא וְזֶה כְּתָב יָדוֹ שֶׁל רַבִּי, וְזֶה כְּתָב יָדוֹ שֶׁל אָחִי.“ (משנה, מסכת כתובותפרק ב, משנה י)
    • ”וּמִפְּנֵי שְׁלוֹם הַבְּרִיּוֹת, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ אַבָּא גָדוֹל מֵאָבִיךָ.“ (משנה, מסכת סנהדריןפרק ד, משנה ה)
    • "אבא, איפה אימא?".
  2. לשון חז"ל תואר כבוד או חיבה לכמה מחכמי המשנה.
    • אַבָּא יוֹסֵי בֶּן חָנָן אוֹמֵר, כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שְׁעָרִים.“ (משנה, מסכת מדותפרק ב, משנה ו)
    • ”בְּאֵיזֶה טִיט אָמְרוּ, [...] אַבָּא אֶלְעָזָר בֶּן דּוֹלְעַאי אוֹמֵר, מְקוֹם שֶׁהַמִּשְׁקֹלֶת יוֹרָדֶת.“ (משנה, מסכת מקוואותפרק ב, משנה י)
    • ”אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מִשּׁוּם אַבָּא יוֹסֵי חֲלִי קוּפְרִי אִישׁ טִבְעוֹן, תְּמַהּ עַצְמְךָ אִם יֵשׁ מַשְׁקֶה טָמֵא בַּתּוֹרָה, עַד שֶׁיִּתְכַּוֵּן וְיִתֵּן“ (משנה, מסכת מכשיריןפרק א, משנה ג)
  3. שם פרטי לזכר.
    • אבא אבן היה שר החוץ בממשלת גולדה מאיר.

גיזרון

[עריכה]
  • מארמית: עפ"י הכלל בו בארמית אל"ף המופיעה בסוף מילה משמשת כה"א הידיעה בעברית. למשל: ארעא = הארץ, אורייתא = התורה, סייפא = הסוף, לפיכך במקורה שימשה תיבת "אבא" בהוראת: האב . במקורה המילה היא בעלת בי"ת רפה (ava); דיגוש הבי"ת חל במהלך תקופת בית שני, כפי הנראה באנלוגיה לדגש במילה אִמָּא.[1]. תהליך דומה עברה המילה סבא (=הסב) שבמקורה בארמית היא בבי"ת רפה ובמלרע.[2]
  • בשפות רבות המילה דומה, כגון: בבא, פפא, פטר (בפ"ה רפה), פּה, יאבּה. מקורו כפי הנראה בקלות ביטוי הצליל פּ' או בּ' אצל תינוקות, על ידי הצמדת השפתיים והוצאת קול באופן הגורם לפתיחת השפתיים. דומה לכך השם 'אמא', שבשפות זרות מבוטא: אם, מה, ממה, מאטר, מאמי ונובעת כנראה מצליל דומה של הצמדת השפתיים והוצאת הקול מהאף.[3]
  • על הקידומת "אבא" לשמו של אדם נכתב בתלמוד: ”תניא אידך: עבדים ושפחות - אין קורין אותם "אבא פלוני" ו"אמא פלונית"; ושל רבן גמליאל היו קורים אותם "אבא פלוני" ו"אמא פלונית"“ (בבלי, מסכת ברכותדף טז, עמוד ב). רש"י מפרש שם: "אבא פלוני אמא פלונית - לא בבניהם קאמר אלא בשאר בני אדם כעין שאנו קורין עכשיו מר פלוני מרת פלונית כך היו רגילין לומר אבא פלוני ואמא פלונית".
  • באסקית בהגיית אבא aba בהוראת אבא

צירופים

[עריכה]

נגזרות

[עריכה]

מילים נרדפות

[עריכה]

תרגום

[עריכה]
  • איטלקית: papà‏‏‏‏
  • אירית: daidí‏‏‏‏
  • אנגלית: daddy‏, pop‏‏‏‏
  • אספרנטו: paĉjo‏‏‏‏
  • גרמנית: Vati‏, Papi‏‏‏‏
  • הודית: अब्बा‏‏‏‏ (תעתיק: abbā)
  • יידיש: טאטע‏‏‏‏
  • יפנית: お父さん‏‏‏‏ (תעתיק: otōsan)
  • לטינית: abbas‏, tata‏‏‏‏
  • סנקירית: तात‏‏‏‏ (תעתיק: tāta)
  • ספרדית: papito‏‏‏‏
  • ערבית: أبي‏‏‏‏ (תעתיק: אַבִי), بابا‏‏‏‏ (תעתיק: בָאבָא)
  • פולנית: tatuś‏‏‏‏
  • פרסית: بابا‏‏‏‏ (תעתיק: באבא)
  • צרפתית: papa‏‏‏‏
  • קוריאנית: 아빠‏‏‏‏ (תעתיק: appa)
  • רומנית: tătic‏‏‏‏
  • רוסית: папа‏‏‏‏ (תעתיק: pápa)

מידע נוסף

[עריכה]
  • לפי כללי האקדמיה ללשון העברית, מילים ארמיות ממין נקבה נכתבות בעברית בה"א בסופן (למשל: דוגמה, סדנה). מכלל זה יוצאות המילים: סבתא, סבא, אמא, אבא.
  • שאילת המילים מהארמית בתבנית זו מקשה על הטייתן ברבים. האקדמיה מעדיפה חזרה לצורת העברית בצורת הרבים: אבות, אמהות, סבים, סבות.
  • באופן דומה, הוספת ה"א הידיעה למילה ארמית מיודעת אינה תקינה. למשל, "אבא" היא מילה מיודעת, ו"האבא" היא יידוע כפול (ראו למשל: בחוברת "אַל תֹּאמַר - אֱמֹר. השגיאות השגורות בדבור" של ועד הלשון העברית, ירושלים תרע"א). צורת הידוע בעברית היא "האב", "האם", "הסב", "הַסָּבָה".

ראו גם

[עריכה]

הערות שוליים

[עריכה]
  1. י' קוטשר, מלים ותולדותיהן, ירושלים תשכ"א, עמ' 2-1.
  2. ראו למשל בקישור זה באתר האקדמיה ללשון העברית
  3. רומן יעקבסון (1962) "למה מאמה ופאפה? כתבים נבחרים במחקרים פונולוגיים, כרך א', הוצאת מוטון בעיר האג. עמודים 538-545 (אנגלית)
  4. בדרך כלל קריאת המילה "אבאלה" היא ביטוי לפחד. מקור השם של מילה זו וביטויה כך החל בעיר ירושלים בתחילת שנות התשעים של המאה העשרים,קריאת המילה הושמע בעיקר כתחנונים להשם בקרב הזרם האורתודוקסי.