אבא

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אַבָּא[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא אבא
הגייה* aba
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות ר׳ אָבוֹת; אב־, ר׳ אֲבוֹת־ (ראו להלן בסעיף "מידע נוסף")
  1. כינויו של האב בפי ילדיו.
    • "אבא, איפה אימא?".
    • ""אמר רבן גמליאל: מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלים, ואמר לנו: אבא מהרו והוציאו את כל הכלים למבוי, עד שלא יוציא ויאסר עליכם" (משנה עירובין ו ב)
  2. תואר כבוד או חיבה לכמה מחכמי המשנה.
  3. האב שלי.
  4. שם פרטי לזכר.
    • אבא אבן היה שר החוץ בממשלת גולדה מאיר.

גיזרון[עריכה]

  • מארמית:. אל"ף בסוף מילה בארמית משמשת כה"א הידיעה בעברית. למשל: ארעא = הארץ, אורייתא = התורה, סייפא = הסוף, ואבא = האב. במקורה המילה היא בעלת בי"ת רפה (ava); דיגוש הבי"ת חל במהלך תקופת בית שני, כפי הנראה באנלוגיה לדגש במילה אִמָּא.[1]. תהליך דומה עברה המילה סבא (=הסב) שבמקורה בארמית היא בבי"ת רפה ובמלרע.[2]
  • בשפות רבות המילה דומה, כגון: בבא, פפא, פטר (בפ"ה רפה), פּה, יאבּה. מקורו כפי הנראה בקלות ביטוי הצליל פּ' או בּ' אצל תינוקות, על ידי הצמדת השפתיים והוצאת קול באופן הגורם לפתיחת השפתיים. דומה לכך השם 'אמא', שבשפות זרות מבוטא: אם, מה, ממה, מאטר, מאמי ונובעת כנראה מצליל דומה של הצמדת השפתיים והוצאת הקול מהאף.[3]
  • על הקידומת "אבא" לשמו של אדם נכתב בתלמוד: "תניא אידך: עבדים ושפחות - אין קורין אותם "אבא פלוני" ו"אמא פלונית"; ושל רבן גמליאל היו קורים אותם "אבא פלוני" ו"אמא פלונית"" (בבלי, מסכת ברכותדף טז, עמוד ב). רש"י מפרש שם: "אבא פלוני אמא פלונית - לא בבניהם קאמר אלא בשאר בני אדם כעין שאנו קורין עכשיו מר פלוני מרת פלונית כך היו רגילין לומר אבא פלוני ואמא פלונית".

צירופים[עריכה]

נגזרות[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

תרגום[עריכה]

מידע נוסף[עריכה]

  • לפי כללי האקדמיה ללשון העברית, מילים ארמיות ממין נקבה נכתבות בעברית בה"א בסופן (למשל: דוגמה, סדנה). מכלל זה יוצאות המילים: סבתא, סבא, אמא, אבא.
  • שאילת המילים מהארמית בתבנית זו מקשה על הטייתן ברבים. האקדמיה מעדיפה חזרה לצורת העברית בצורת הרבים: אבות, אמהות, סבים, סבות.
  • באופן דומה, הוספת ה"א הידיעה למילה ארמית מיודעת אינה תקינה. למשל, "אבא" היא מילה מיודעת, ו"האבא" היא יידוע כפול (ראו למשל: בחוברת "אַל תֹּאמַר - אֱמֹר. השגיאות השגורות בדבור" של ועד הלשון העברית, ירושלים תרע"א). צורת הידוע בעברית היא "האב", "האם", "הסב", "הַסָּבָה".

ראו גם[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

  1. י' קוטשר, מלים ותולדותיהן, ירושלים תשכ"א, עמ' 2-1.
  2. ראו למשל בקישור זה באתר האקדמיה ללשון העברית
  3. רומן יעקבסון (1962) "למה מאמה ופאפה? כתבים נבחרים במחקרים פונולוגיים, כרך א', הוצאת מוטון בעיר האג. עמודים 538-545 (אנגלית)
  4. בדרך כלל קריאת המילה "אבאלה" היא ביטוי לפחד. מקור השם של מילה זו וביטויה כך החל בעיר ירושלים בתחילת שנות התשעים של המאה העשרים,קריאת המילה הושמע בעיקר כתחנונים להשם בקרב הזרם האורתודוקסי.