1. כך מובן המילה ברוב ההופעות במקרא, וכן פירשו חז"ל: ”אין דגלים אלא צבאות“ (שמות רבה, פרשה טו, סימן ו) כברובד עברית חדשה בה מופיע הצירוף: "נקרא לדגל" או "נקרא אל הדגל" בהוראת: נקרא לשירות המדינה או הצבא . מקביל לארמית: דגלא. מופיע בהוראה זו במגילות ייב ובמגילות קומראן.[1]
2. נובע כנראה מהבנה של פרשני ימי הביניים בספר במדבר. לדוגמא רד"ק (ספר השרשים, דגל): "הוא הנס שמרימין ראשי החיילות". ככל הנראה הושפעו מהמדרש המפרש את הפסוק לעיל מספר במדבר: ”"בְאֹתֹת"“ (במדבר רבה, פרשה ב, סימן ז) - סימנין היו לכל נשיא ונשיא מפה וצבע על כל מפה ומפה. ויש סוברים שאין מדובר בטעות פרשנית אלא במעתק סמנטי: "לאחר זמן הושאלה המילה להורות על הנס, מפני שכל דגל היה לו נס" (שד"ל במדבר א, נב), כלומר השם "דגל" קיבל את משמעותו כפיסת בד מתנוססת, לפי הסמל שהיה לאותן קבוצות צבאיות (תהליך סמנטי בכיוון ההפוך התרחש במילים 'שבט' ו'מטה' ראו: ”חושךשִׁבְטוֹ (מטהו) שׂוֹנֵא בְנוֹ“ (משלי יג, פסוק כד)).
יש שפירשו את השורש מלשון "רמאות", בדומה למקבילה دَجَلَ (דַגַ'לַ) בערבית.
למשל, במדרש שיר השירים רבה (פרשה ב', דיבור המתחיל "הביאני אל בית היין") נדרש על הפסוק ”וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה“ (שיר השירים ב, פסוק ד): "אפילו אותן הדגולין שדגל יעקב באביו... אמר הקב"ה בהן אני משרה שכינתי".
בדומה, על הכתוב בתלמוד ”שני תלמידי חכמים המדגילין זה לזה בהלכה הקב"ה אוהבן שנאמר 'ודגלו עלי אהבה'“ (בבלי, מסכת שבת – דף סג, עמוד א). פירש רבנו תם: "המכחישין זה לזה ואינם עומדים על העיקר, אפילו הכי הקב"ה אוהבן". ראו למשל, פרוש תוספות על עבודה זרה כב ב' בדיבור המתחיל "רגלא בחבריה ידע".
ערך בוויקיפדיה: דגל
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דגלים