מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא כול[1]
הגייה * kol
חלק דיבר שם־עצם
מין
שורש כ־ל־ל א
דרך תצורה
נטיות נ"י: כָּל־, כ': כֻּלִּי, כֻּלּוֹ, כֻּלָּהּ, כֻּלְּךָ, כֻּלֵּךְ גם כֻּלָּךְ, כֻּלָּנוּ, כֻּלָּם, כֻּלָּן, כֻּלְּכֶם, כֻּלְּכֶן[2]
מִלָּה הַבָּאָה לְתָאֵר דָּבָר שָׁלֵם, לְהוֹרוֹת שֶׁחֲלָקָיו אוֹ פְּרִיטָיו מְצוּיִים בִּמְלוֹאָם.
"וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ, וְהִשְׁקָה אֶת כָּל ־פְּנֵי הָאֲדָמָה" (בראשית ב , פסוק ו ) "וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל פְּנֵי כָל ־הָאָרֶץ..." (בראשית יא , פסוק ח ) "...אֶת־הַכֹּל , נָתַן יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְפָנֵינוּ" (דברים ב , פסוק לו ) "וְלֹא נֶעְדַּר לָהֶם מִן הַקָּטֹן וְעַד־הַגָּדוֹל וְעַד בָּנִים וּבָנוֹת, וּמִשָּׁלָל, וְעַד כָּל ־אֲשֶׁר לָקְחוּ לָהֶם: הַכֹּל הֵשִׁיב דָּוִד" (שמואל א׳ ל , פסוק יט )
מִלָּה הַבָּאָה לְהוֹרוֹת עַל הַכְלָלָה, עַל אֹסֶף שֶׁל דְּבָרִים בְּלֹא יוֹצֵא מִן הַכְּלָל.
"כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם, וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא..." (קוהלת א , פסוק ז ) "כֻּלָּם נָשָׂא הָרוּחַ, כֻּלָּם סָחַף הָאוֹר/ שִׁירָה חֲדָשָׁה אֶת־בֹּקֶר חַיֵּיהֶם הִרְנִינָה..." "לְבַדִּי" , חיים נחמן ביאליק "...קְחָה נַפְשִׁי וְאֶשְׁלֶה/ לְמַעַן מִשְּׂאֵתִי הַיְגוֹנִים / בְּכָל יָמַי אֲנִי רַע דַּל וְחוֹלֶה..." "עֲזָבַנִי כְּאִלּוּ" , שלמה אבן גבירול "...עַל כָּל אֵלֶּה/ שְׁמֹר נָא לִי אֵלִי הַטּוֹב/ עַל הַדְּבַשׁ וְעַל הָעֹקֶץ/ עַל הַמַּר וְהַמָּתוֹק..." "עַל כָּל אֵלֶּה", נעמי שמר
לשון המקרא בִּשלילה שׁוּם דָּבָר, כְּלוּם, אַף לֹא שֶׁמֶץ.
"מַה־שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה־שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל ־חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (קוהלת א , פסוק ט ) "אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם־לֹא־תֶחְסַר כֹּל בָּהּ..." (דברים ח , פסוק ט )
בהשאלה כִּנּוּי לִכְלַל הָאֲנָשִׁים, לֶהָמוֹן, לַצִּבּוּר הַסּוֹבֵב.
מקור המילה מקראי, כן אחות לה המילה "כְּלָל" בהיפצל הלמ"ד. כמו־כן, יש לה מקבילות בשפות שמיות נוספות; ערבית: كُل (קרי: כֻּל), ארמית: כֹּל, אכדית: kullātu.
מילים נרדפות [ עריכה ] ביטויים ופתגמים [ עריכה ]
אנגלית: all
ערבית: كُلّ (תעתיק: כֻּלּ)
יידיש: אלע
רוסית: весь (תעתיק: ves')
הערות שוליים [ עריכה ]
↑ בצורת יחיד נסמך מנוקדת הכ"ף בקמץ קטן, ולכן בַּכְּתיב חֲסר הניקוד תיכתב היא ללא ו'. ↑ ובמליצה המקראית באות גם צורות מוארכות: כֻּלָּנָה (משלי, ל"א, כ"ט), כֻּלָּהַם (שמואל ב', כ"ג, ו').
