שבט

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


שֵׁבֶט[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא שבט
הגייה* shevet
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש שׁ־ב־ט
דרך תצורה משקל קֵטֶל
נטיות ר' שְׁבָטִים; ס' שֵׁבֶט־, ס"ר שִׁבְטֵי־
  1. מקל, ענף, שוט.
    • "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ" (משלי יג כד)
    • "וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת אֲמָתוֹ בַּשֵּׁבֶט וּמֵת תַּחַת יָדוֹ נָקֹם יִנָּקֵם" (שמות כא כ)
    • "אַל-תִּמְנַע מִנַּעַר מוּסָר כִּי-תַכֶּנּוּ בַשֵּׁבֶט לֹא יָמוּת" (משלי כג יג)
  2. קבוצה של בני אדם (או חיות), בדרך כלל עם קשר דם וטריטוריה; קבוצת אנשים המתייחסת לאב קדום אחד.
    • "וַיַּעַן שָׁאוּל וַיֹּאמֶר הֲלוֹא בֶן יְמִינִי אָנֹכִי מִקַּטַנֵּי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וּמִשְׁפַּחְתִּי הַצְּעִרָה מִכָּל מִשְׁפְּחוֹת שִׁבְטֵי בִנְיָמִן" (שמואל א׳ ט, פסוק כא)

גיזרון[עריכה]

  • נהוג לתאר את השתלשלות המשמעות באמצעות מטונימיה כפולה: השבט (הַמַּטֶּה) מסמל את סמכות המנהיג, והמנהיג מסמל את הקבוצה המונהגת. תהליך דומה חל במילה מַטֶּה. למשל, י. גרינץ[1] כותב במאמר "מונחים קדומים בתורת כהנים": "כשם ש'שבט' - קיבוץ המתייחס על מוצא אחד בתוך כלל העם - בא מן השבט, השרביט, שביד ראש השבט, כך בא 'מטה' מן המטה שביד הראש [...]".
עתליה ברנר [2] מקשה על הסבר זה, בטענה שאין במקרא חוליה מקשרת של תהליך זה - בה באות "שֵׁבֶט" "מַטֶּה" במשמעות המנהיג עצמו. בהמשך המאמר היא מתרצת, ומציגה מקורות בהם מופיע "שבט" בהוראת "מנהיג" ( "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו" (בראשית מט, פסוק י) וכן ( "דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" (בראשית מט, פסוק טז)). לטענתה, שלב ביניים כזה אינו נדרש עבור המילה "מַטֶּה", מהיותה נרדפת גמורה של המילה "שֵׁבֶט".


צירופים[עריכה]

תרגום[עריכה]

  • אנגלית: rod‏‏‏‏ ‏(1), tribe‏‏‏‏ ‏(2)
  • ערבית: قوم‏‏‏‏ (2)
  • רוסית: племя‏‏‏‏

ראו גם[עריכה]

ויקיפדיה ערך בוויקיפדיה: שבט (מדעי החברה)

סימוכין[עריכה]

  "מונחים קדומים בתורת כהנים" מאת יהושע מאיר גרינץ, לשוננו מ (תשל"ו), עמ' 12.

  "על מטה ושבט וסיווגן הסמנטי" מאת עתליה ברנר, לשוננו מד (תש"ם), עמ' 100-108.

שְׁבָט[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא שבט
הגייה* shvat
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות
חודשים עבריים

תשריחשוון / מרחשווןכסלו
טבתשבטאדרניסןאייר
סיווןתמוזאבאלול

  1. החודש החמישי בלוח השנה העברי, בשנה המתחילה בחודש תשרי, כנהוג מימי בית שני, והחודש האחד־עשר בשנה המתחילה בחודש ניסן, שהיה נהוג בימי בית ראשון. מגיע אחרי טבת, ולפני אדר. בחודש שבט 30 יום.

גיזרון[עריכה]

  • כשאר שמות החודשים, שם החודש "שבט" הגיע לשפה העברית מאכדית בזמן גלות בבל. שם החודש באכדית - שַׁבָּטוּ (shabatu). יש החושבים שפירוש השם הוא "מַכֶּה", והכוונה לגשם הכבד.
    שם החודש נזכר במקרא: "בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי־עָשָׂר חֹדֶשׁ, הוּא־חֹדֶשׁ שְׁבָט, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ, הָיָה דְבַר־ה' אֶל־זְכַרְיָה בֶּן־בֶּרֶכְיָהוּ בֶּן־עִדּוֹא הַנָּבִיא לֵאמֹר" ((זכריה א ז)

צירופים[עריכה]

תרגום[עריכה]

  • ערבית: شباط‏‏‏‏ (הגייה: שַבַּאט)

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקיפדיה ערך בוויקיפדיה: שבט (חודש)