שבט

שֵׁבֶט

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	שבט
הגייה*	shevet
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	שׁ־ב־ט
דרך תצורה	משקל קֵטֶל
נטיות	ר׳ שְׁבָטִים; ס׳ שֵׁבֶט־, ס"ר שִׁבְטֵי־

1. מקל, ענף, שוט.

   • "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ" (משלי יג כד)
   • "וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת אֲמָתוֹ בַּשֵּׁבֶט וּמֵת תַּחַת יָדוֹ נָקֹם יִנָּקֵם" (שמות כא כ)
   • "אַל-תִּמְנַע מִנַּעַר מוּסָר כִּי-תַכֶּנּוּ בַשֵּׁבֶט לֹא יָמוּת" (משלי כג יג)

1.1. (בהשאלה) שבט הביקורת - העמדת אדם תחת בחינה ביקורתית.

1.2. (בהשאלה) שבט החכמה - האמת הנגלית מבין הראיות ומספקת טעמים לפעולה

1. • "גם החכם ישגה ולא יבוש לכוף ראשו לשבט החכמה" (אנטיגונה, תמונה 3)

1. קבוצה של בני אדם (או חיות), בדרך כלל עם קשר דם וטריטוריה; קבוצת אנשים המתייחסת לאב קדום אחד.

   • ”וַיַּעַן שָׁאוּל וַיֹּאמֶר הֲלוֹא בֶן יְמִינִי אָנֹכִי מִקַּטַנֵּי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וּמִשְׁפַּחְתִּי הַצְּעִרָה מִכָּל מִשְׁפְּחוֹת שִׁבְטֵי בִנְיָמִן“ (שמואל א׳ ט, פסוק כא)מה.

גיזרון

• בשפה מצרית קדומה: שָבְּדְטְ shabṭ-t ;ובכתב ההרוגליפי המקורי מ"פאפירוס סלייר":
• אכדית: שָבִּטֻ 𒉺𒅁𒁉𒂅 šabbiṭu
• קופטית, וארמנית-קדומה: שְׁבּוֹט. ϣⲃⲱⲧ ; šbōt במשמעות שרביט,מקל,מטה,לום.
• סורית: שבטא ܫܒܛܐ‎
• ערבית: שִיבְּט سِبْط גם במשמעות שבט מבני-ישראל,נכד-הנביא,נכד,מטה.
• טגרנית: שֶבּט ስባጥ -דגן נדוש ,או דגן לאחר עיבודו. נגזרת של אותה מילה היא - ዘበጠ במשמעות "לחבוט"
• מהארי: שבּוֹט sebōṭ - להכניע.
• געז ואמהרית : זבּטָא או זפטא ዘበጠ - להכות.

מידע נוסף

• זה מכבר הראו החוקרים, כי בלשון העברית המקראית, המונח 'שַבּט' shabṭ-t מהווה מקבילה סמנטית לתיבת 'מוּסַר', וכי ישנה הקבלה בין 'מוסר' והפועל 'יסר'.
• המונח shabṭ-t יחד עם "מוסר" במשמעות מורחבת - הלקאה בשבט. מן הפאפירוסים מתחוור כי בטוי שגור היה במצרית קדומה : "אתה הכית על גבי, מוסרך נכנס לתוך אוזני" . נהוג לתאר את השתלשלות המשמעות באמצעות מטונימיה כפולה: השבט (הַמַּטֶּה) מסמל את סמכות המנהיג, והמנהיג מסמל את הקבוצה המונהגת. תהליך דומה חל במילה מַטֶּה. למשל, י. גרינץ^[1] כותב במאמר "מונחים קדומים בתורת כהנים": "כשם ש'שבט' - קיבוץ המתייחס על מוצא אחד בתוך כלל העם - בא מן השבט, השרביט, שביד ראש השבט, כך בא 'מטה' מן המטה שביד הראש [...]". חוקרת המקרא עתליה ברנר ^[2] מקשה על הסבר זה, בטענה שאין במקרא חוליה מקשרת של תהליך זה בה מופיעים המילים "שֵׁבֶט" "מַטֶּה" במשמעות המנהיג עצמו. בהמשך המאמר נמסרים מקורות בהם מופיעה תיבת "שבט" בהוראת "מנהיג" ”לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו“ (בראשית מט, פסוק י) וכן ( ”דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל“ (בראשית מט, פסוק טז)). לטענתה, שלב ביניים כזה אינו נדרש עבור המילה "מַטֶּה", מהיותה נרדפת גמורה של המילה "שֵׁבֶט".
• סמוך לגבול סוריה טורקיה באתר תל חלף נמצאה קערת השבעה ובה מופיעה בארמית המילה "שבט" פרוש: "גם על שבט זה נרגל לא יגזור מגיפה. ומקערת השבעת - שדים אחרת, בשפה בבלית יהודית ובמשמעות מגיפה -"ומעבדי בישי שידי שבטי פלגי פגעי ירורי רוח- בישתא" .
• כנראה שכוכב השביט הזכיר לקדמונים צורת שרביט או מקל. "נהירן לי שבילי דרקיעא כשבילי דנהרדעא٠ בר מכוכבא דשביט"

נגזרות

• שבטי(2)

צירופים

• דָּן אוֹתוֹ לַשֵּׁבֶט
• זקני השבט
• חושך שבטו שונא בנו
• מושך בשבט סופר
• עשרת השבטים
• שבטי ישראל
• מי לחסד ומי לשבט

תרגום

• אנגלית: rod‏‏‏‏ ‏(1), tribe‏, clan‏‏‏‏ ‏(2)
• ערבית: قوم‏‏‏‏ (2)
• רוסית: племя‏‏‏‏

ראו גם

ערך בוויקיפדיה: שבט (מדעי החברה)

• שרביט

סימוכין

↑  "מונחים קדומים בתורת כהנים" מאת יהושע מאיר גרינץ, לשוננו מ (תשל"ו), עמ' 12.

↑  "על מטה ושבט וסיווגן הסמנטי" מאת עתליה ברנר, לשוננו מד (תש"ם), עמ' 100-108.

שָׁבַט

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא
שורש וגזרה	ש־ר־ש
בניין	פָּעַל (קַל)

1. לשון חז"ל [לא בשימוש] הכה במקל חבט

   • ”שנים אוחזין במלגז ולוגזין בכרכר ושובטין בקולמוס וכותבין בקנה והוציאוהו לרשות הרבים“ (תוספתא, מסכת שבת – פרק ט, הלכה י)
   • השובט והמדקדק

גיזרון

פועל גזור מן שם העצם דלעיל

ראו גם

• נִפֵּץ
• חבט

שִׁבֵּט

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	שיבט
שורש וגזרה	שׁ־ב־ט
בניין	פִּעֵל

1. עברית חדשה [ביולוגיה] (יש לשכתב פירוש זה): העתיק רצף גנטי

גיזרון

סעיף זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לויקימילון ולהשלים אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

חידוש על פי שֵׁבֶט -הקשר המשפחתי שאר בשר.

נגזרות

• שִׁבּוּט
• שֻׁבַּט
  • מְשֻׁבָּט

שְׁבָט

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	שבט
הגייה*	shvat
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות

1. החודש החמישי בלוח השנה העברי, בשנה המתחילה בחודש תשרי, כנהוג מימי בית שני, והחודש האחד־עשר בשנה המתחילה בחודש ניסן, שהיה נהוג בימי בית ראשון. מגיע אחרי טבת, ולפני אדר. בחודש שבט 30 יום.

   • ”בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי־עָשָׂר חֹדֶשׁ, הוּא־חֹדֶשׁ שְׁבָט, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ, הָיָה דְבַר־יהוה אֶל־זְכַרְיָה בֶּן־בֶּרֶכְיָהוּ בֶּן־עִדּוֹא הַנָּבִיא לֵאמֹר.“ (זכריה א, פסוק ז)
   • ”בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי; בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ.“ (משנה, מסכת ראש השנה – פרק א, משנה א)
   • "פָּקַחְתִּי אֶת עֵינַי, הָיָה אָז חֹדֶשׁ שְׁבָט, / רָאִיתִי מֵעָלַי צִפּוֹר קְטַנָּה אַחַת / וּתְכֵלֶת הַשָּׁמַיִם וְעָנָן יָחִיד / וְרָאִיתִי – אֶת הָהָר הַיָּרֹק תָּמִיד." (הָהָר הַיָּרֹק תָּמִיד, מאת יורם טהרלב)

גיזרון

• מאכדית: שַׁבָּטוּ (shabatu). יש החושבים שפירוש השם הוא "מַכֶּה" (ראו לעיל: "שֵבֶט"), והכוונה לגשם הכבד. מקבילה בערבית: شباط (שַבַּאט) – פברואר.
• 𒊭𒉺𒌅 בהגיית שַׁפַּטֻ בהוראת 'יומו הראשון של חלקו השני של החודש' (השוו: ט"וּ בֶּשַׁפַּטֻ . ז"א, 15 בשַׁפַּטֻ) מהווה מן נגזרת קדומה למילה ולמושג שבת.

צירופים

• ט"ו בשבט

תרגום

• ערבית: شباط‏‏‏‏ (הגייה: שַבַּאט)

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: שבט (חודש)