למילה מקבילות במספר שפות שמיות:אוגריתית ʿnq[2] כנראה בהוראת שרשרת. ארמית גלילית: עונקה - שרשרת ,[3]. ארמית סורית בהגיית: עקא ܠܩܐ[4]. אכדית unqu בהוראת: טבעת [5], אם כי ייתכן שהמשמעות המקורית הייתה "שרשרת"[6]). ישנה אפשרות כי עֲנָק ומקבילותיה נגזרו מהמילה הפרוטו־שמית המשוערת ʿinq*/ʿunq* ("צוואר"), אולם הראיות לקיומה של מילה זו מעטות מכדי שניתן יהיה להגיע למסקנה מבוססת.[7]
מופיעה רבות בתעודות אשוריות מקפדוקיה וכן ממארי יש הסבורים שבכמה מקרים מציין אנכֻּ (anaku) את הבדיל ואת עפרתו, מקורו משומרית בהגיית: אַנַ (𒀭𒈾) בהוראת בדיל ועפרתו, מושאל לסנסקריט בהגיית: נֲגַה (नाग) בהוראת מתכת,בדיל. התיבה מצוייה אף בערבית: אֲנֻכְּ (آنُك). בשל כך חוקרים משייכים את הענק המקראי אל ה- ”אנך“ (עמוס ז, פסוק ז) על שום משקולת העופרת או הבדיל שהיה בקצהו, והשוו ”אבן הַבדיל“ (זכריה ד, פסוק י) הקשורה לנבואה על בניית ביהמ"ק .
↑ Gregorio del Olmo Lete and Joaquín Sanmartín, A Dictionary of the Ugaritic Language in the Alphabetic Tradition, p. 170 (2003).
↑ Michael Sokoloff, A Dictionary of Jewish Palestinian Aramaic of the Byzantine Period, p. 399 (1990).
↑ Michael Sokoloff, A Syriac Lexicon: A Translation from the Latin, Correction, Expansion, and Update of C. Brockelmann's Lexicon Syriacum, p. 1128 (2009).
↑The Assyrian Dictionary of the Oriental Institute of the University of Chicago, Volume 20, p. 167 (2010).
↑ Alexander Militarev & Leonid Kagan, Semitic Etymological Dictionary, Volume I, p. 16 (2000); Leonid Kagan, Proto-Semitic Lexicon, The Semitic Languages: An International Handbook, p. 216 (edited by Setfan Weninger, 2011).
↑ Militarev & Kagan, שם; Kagan, שם. אלנבוגן משווה לפרוטו־שמית ʿn* וטוען כי הקו"ף היא תוספת מאוחרת, אך טיעונו אינו משכנע: Maximilian Ellenbogen, Linguistic Archeology, Semantic Integration and the Recovery of Lost Meanings, Proceedings of the World Congress of Jewish Studies - Volume I, p. 95 (1973).
”ענקים אחדים באים פתאום, גדולים, שהם נעשים לבסוף למופת לעולם כולו ולמשך אלפי שנים שלמים, אנשים, שהם מטביעים את הסיגנאטורה שלהם על מהלכה של כל הקולטורה האנושית כולה...“ (מכתבים חדשים על דבר הספרות, מאת דוד פרישמן, בפרויקט בן יהודה)
יסודה של המילה במקרא, שם היא משמשת כשמו של עם המתגורר במספר אזורים בארץ־ישראל: ”וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא וַיַּכְרֵת אֶת הָעֲנָקִים מִן הָהָר מִן חֶבְרוֹן מִן דְּבִר מִן עֲנָב וּמִכֹּל הַר יְהוּדָה וּמִכֹּל הַר יִשְׂרָאֵל עִם עָרֵיהֶם הֶחֱרִימָם יְהוֹשֻׁעַ; לֹא נוֹתַר עֲנָקִים בְּאֶרֶץ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַק בְּעַזָּה בְּגַת וּבְאַשְׁדּוֹד נִשְׁאָרוּ"“ (יהושע יא, פסוקים כא – כב). הענקים מכונים במקרא גם "בְּנֵי עֲנָק" (במדבר יג, פסוק לג), "בְּנֵי הָעֲנָק" (למשל שופטים א, פסוק כ), "יְלִידֵי הָעֲנָק" (למשל במדבר יג, פסוק כב) ו"בְּנֵי עֲנָקִים" (למשל דברים א, פסוק כח). מכאן ברור כי במקורו היה עֲנָק שם פרטי, והבנה זו אף נתמכת בתרגום השבעים, הנמנע בדרך כלל מלתרגם את המילה ומסתפק בתעתוקה בתור Enak) Ενάκ). בה בעת, גיזרונו של השם עֲנָק לוט בערפל:
על־פי השערה אחת, עֲנָק הוא שמו של אביהם המייסד של הענקים או של אחד מגיבוריהם, והם קרויים על שמו.[1]
לדעתו של החוקר ליפינסקי, הופעתו של השם עֲנָק בפסוקים רבים לאחר המילה בְּנֵי־ או יְלִידֵי־ מחזקת את האפשרות כי הוא איננו שם של אדם. בהתבסס על תבנית לשונית דומה אשר קיימת במכתבי אל־עמארנה ומשמשת לציון תושביהן של ערים, ליפינסקי סבור כי עֲנָק היה שמה של עיר וכי הענקים היו בני אותה עיר.[2]
שלוש הערים שבהן נותרו הענקים לאחר כיבוש יהושע הן הערים הפלישתיות עזה, גת ואשדוד. לדעת החוקר מקלורין, הדבר מעיד שאלה היו עריהם המרכזיות ועל כן ניתן גם להניח כי הם עצמם היו פלישתים.[3] לפי מקלורין, שליטם של הענקים כונה בתואר anaq, מילה פלישתית שנשאלה מיוונית anax) αναξ) ("אדון, מושל"); עם זאת, בני־ישראל שגו והבינו את התואר כשמו של עם שלם וכינו את בני אותו עם בשם עֲנָקִים.[4] לפי סברה זו משמש עֲנָק במקרא שם פרטי אף שהוא נשאל משם־תואר.[5] חוקרים אחדים דחו את סברתו של מקלורין ואת הקישור בין עֲנָק לבין αναξ בנימוק כי המילה היוונית הייתה במקורה wanax) ϝαναξ) – עם דיגמא תחילית – וכי אין זה סביר שהדיגמא הפכה בעברית לעי"ן.[6] אף על פי כן, לאור העובדה כי הדיגמא היא אות יוונית ארכאית אשר יצאה משימוש בתקופה מוקדמת יחסית, ייתכן מאוד כי היא נשרה (ועל כן ϝαναξ הפכה ל־αναξ) עוד לפני התהליך המשוער שתיאר מקלורין, ולכן אין בכך כדי לפגום בטענתו.[7]
דעה נוספת, ששורשיה במילונו של גזניוס, גורסת כי המילה נגזרה ממקור זהה לזה של עֲנָק א ("תכשיט לצוואר"). לפי סברה זו, היונקת מהשוואה לערבית عُنُق (עֻנֻק, "צוואר") וככל הנראה גם מתפיסתם של הענקים כגבוהים במיוחד (ועל כך ראו להלן), צווארם הגבוה של הענקים הוא שהעניק להם את שמם.[8]
אף שגיזרונו של השם עֲנָק אינו ברור, גלגולי המשמעות שלו בעברית נהירים היטב. כבר בשלב מוקדם תפסו בני־ישראל את הענקים כגבוהים במיוחד, תיארו אותם כנפילים ואף ראו עצמם כחגבים לעומתם: ”וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם“ (במדבר יג, פסוק לג). אף שאין זה ברור אם יש לתפיסה קדומה זו בסיס ממשי,[9] היא הובילה בהדרגה לכך שהמילה עֲנָק החלה לשמש גם כשם־עצם כללי ולא רק כשם־פרטי.[10] תחילה, בתקופת התנאים, היא תיארה כנראה כל אדם חזק או גדול במידותיו: אונקלוס, למשל, מתרגם את עֲנָק ברוב המקומות בתור גיברא ("גיבור, חזק").[11] מאוחר יותר, בלשון ימי־הביניים (וכנראה בהשפעת המילה נְפִילִים[12]), עֲנָק משמשת גם לתיאור יצור אגדי בעל מאפיינים פיזיים על־אנושיים: אצל אבן עזרא ורש"י, למשל, הענקים מתוארים כיצורים אלוהיים.[13] בעברית החדשה משמשת המילה גם לתיאור אדם בעל גדולה בתחום מסוים, בהשאלה מן המשמעויות שהתבססו עוד קודם, וכן, על דרך ההרחבה, כשם־תואר כללי לציון גודלו של דבר־מה.
אבן עזרא: "בני ענק בתחלה היו ממשפחת בני האלהים" (פירוש לבראשית ו, פסוק ד).
אברבנאל:
"ושם ראינו את הנפילים בני ענק שהיו נפילים מבטן אמותיהם קודם זמן הלידה להיותם בני ענק הגדול והחזק" (פירוש לבראשית ו, פסוק ד).
"וכנגד שרי הצבא אמר עם גדול ורם בני ענקים ר"ל שבני ענקים שהיו בימים הראשונים אנשים מעטים אבל חזקים ותקיפים אמר הם רבים עתה בכמות ובאיכות" (פירוש לדברים ב, פסוק י).
בחיי בן אשר: "ושלשה שמות נקראו להם: נפילים, ענקים, רפאים. נפילים היו ראש המשפחה, אותן שהיו בני האלהים שהזכיר בבראשית, ולא היו כשאר בני אדם להסתכל בהם. וכל המסתכל בהם חרדה גדולה נופלת עליו, ואח"כ נתמעטו מן הכח והגבורה ונקראו "ענקים" על שם שמעניקים חמה בקומתן, כלומר אצל הרואה. כי (לא) היו רשאין להסתכל בהם כמי שמסתכל במגדל גבוה, ואח"כ ברחוק הדורות שהיו מתגלגלין והיו מתרחקין מגבורה אותן נפילים נתמעט כחן יותר ונתרפה ונקראו רפאים" (פירוש לבמדבר יג, פסוק כו).
כלי יקר: "בעלי קומה ענקים ואנשי מדות" (פירוש לבמדבר יג, פסוק לג).
מלבי"ם: "הנפילים האלה שהם הענקים והעריצים שאמרו עליהם העמים בספוריהם שנפלו משמים והם היו בימים האלה וגם אחרי כן. שאז נמצאו ענקים וגבורי כח נוראים, שאמרו על עצמם שהם בני אלהים שנפלו משמים וע"כ קראן בשם נפילים ע"ש שנפלו לארץ" (פירוש לבראשית ו, פסוק ד).
מצודת דוד: "והוא היה אדם הגדול בענקים ור"ל גם למול ענקים היה נחשב לגדול וגובה הקומה" (פירוש ליהושע יד, פסוק טו).
רמב"ן: "ושם חברון לפנים קרית ארבע האדם הגדול בענקים הוא, וזה האיש הוליד בן וקרא שמו ענק ועל שמו נקראו ענקים... ונקראו 'ענקים' על יופי קומתם, כי הם ענקים לגרגרות בני האדם" (פירוש לבמדבר יג, פסוק כב).
רש"י: "הנפילים – ענקים מבני שמחזאי ועזאל שנפלו מן השמים בימי דור אנוש. וכן היינו בעיניהם – שמענו אומרים זה לזה נמלים יש בכרמים כאנשים: ענק – שמעניקים חמה בקומתן" (פירוש לבמדבר יג, פסוק לג).
שד"ל: "אין ענק שם פרטי כדברי רמב"ן ואחרים ויפה תפול בו הה"א, ובלשון ערבית ענינו צואר ארוך ואיש ארוך" (פירוש לבמדבר יג, פסוק כב).
↑ Ludwig Koehler & Walter Baumgartner, The Hebrew and Aramaic Lexicon of the Old Testament, Vol. II, הערך 'עֲנָק II' (1999). ראו Ignace J. Gelb, Pierre M. Purves & Allan A. MacRae, Nuzi Personal Names, p. 53 (1943).
↑ Edward Lipinski, Anaq - Kiryat 'Arba - Hébron Et Ses Sanctuaires Tribaux, Vetus Testamentum 24, 41-55 (1974).
↑ ראו גם נילי ואזנה, ילידים או עולים – תפיסת המוצא של ישראל ושל עמים אחרים במקרא, ש"י לשרה יפת: מחקרים במקרא, בפרשנותו ובלשונו (ערכו משה בר־אשר, נילי ואזנה, עמנואל טוב, דלית רום־שילוני), עמ' 48 (2007); Itzhaq Shai, Understanding Philistine Migration: City Names and Their Implications, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 15-27, p. 23 (2009).
↑ E. C. B. MacLaurin, Anak/ʾανξ, Vetus Testamentum 15, 468-474 (1965).
↑ תהליך דומה התרחש ביחס לבני האינקה, שנקראו כך על שם כינוי הקיסר שלהם, "אינקה". ראו: עתניאל מרגלית, גויי הים בארץ־ישראל בתקופת המקרא, עמ' 51 (1988).
↑ שמואל אחיטוב, 'עֲנָק, עֲנוֹק, עֲנָקִים', אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, כרך ו, עמ' 313-312 (1981); Anson F. Rainey, The Identification of Philistine Gath: A Problem in Source Analysis for Historical Geography, Eretz Israel 12, 63-76, p. 71 (1975); Avi Ofer, The Monarchic Period in the Judean Highland: A Spatial Overview, Studies in the Archaeology of the Iron Age in Israel and Jordan (edited by Amihai Mazar), 14-37, p. 26 (2001).
↑ מרגלית, שם, בעמ' 48-47 (1988). השוו Lipinski, שם, בעמ' 43.
↑ Koehler & Baumgartner, שם; Francis Brown, S. R. Driver & Charles A. Briggs, A Hebrew and English Lexicon of the Old Testament, p. 778 (1906). כן השוו: A. Murtonen, Hebrew in its West Semitic Setting: A Comparative Survey of Non-Masoretic Hebrew Dialects and Traditions, Part 1.A, p. 179 (1986). ואזנה, שם, מציינת – מבלי לנמק – כי סברה זו היא המקובלת במחקר.
↑ J. R. Porter, The Daughters of Lot, Folklore 89, 127-141, p. 138 (1978).
↑ והשוו תרגום השבעים לבמדבר יג, פסוק לג, שבו בְּנֵי עֲנָק מתוארים, בהשפעת נְפִילִים, כ־gigantas) γίγαντας) ("יצורים על אנושיים"). כאמור לעיל, ברוב המקומות במקרא עֲנָק מתועתקת ליוונית בתרגום השבעים בתור Enak) Ενάκ) ואיננה מתורגמת. ראו גם עתניאל מרגלית, בני הענק ומוצאם, בית מקרא פג, 364-359 (1980).
↑ רפאל ויס, על שלוש מלים יחידאיות במקרא: אברך, פענח, גמד, לשוננו לעם יד, 279-271, 279 (1963).
↑ אף שתרגומו של אונקלוס הוא עדות עקיפה להוראה זו של המילה בתקופת התנאים (שהרי אונקלוס מתרגם אותה ואינו משתמש בה בעצמו), בחירתו לחרוג מהקו שהתווה תרגום השבעים מעידה כנראה על התפתחותה הסמנטית של עֲנָק בתקופתו או לפניה.
הפועל עָנַק מופיע פעם אחת בלבד בלשון המקרא, בהקשר מליצי: ”לָכֵן עֲנָקַתְמוֹ גַאֲוָה יַעֲטָף שִׁית חָמָס לָמוֹ“ (תהלים עג, פסוק ו). הצורה עֲנָקַתְמוֹ משקפת את כינוי המושא הפרוטו־שמי של הגוף השלישי, humu*, אשר נעתק תחילה ל־humo* ולבסוף ל־מוֹ,[1] ולפיכך פירושה הוא "ענדה עצמה מסביב לצווארו" (ובהקשר של הפסוק: הגאווה ענדה עצמה מסביב לצווארו של האדם). באשר לפועל עָנַק עצמו: בעבר הוצע כי מקורו קרוב לזה של הפעלים חָנַק ואָנַק. אך הצעה זו לא נתקבלה וכיום מקובל לראות בפועל, כמו גם בשורש ע־נ־ק א כולו, גזור מ-עֲנָק א.[3]
↑ Hans Bauer & Pontus Leander, Historische Grammatik der hebräischen Sprache des Alten Testamentes, p. 217 (1922); Steven E. Fassberg, Vowel Dissimilation in Plural Pronouns in Biblical Hebrew, Orientalia 78, 326-335 (2009).
↑ Wilhelm Gesenius, Gesenius' Hebrew-Chaldee Lexicon to the Old Testament Scriptures, p. DCXLIV (1857); חנוך יהודה קאהוט, ספר ערוך השלם, כרך שישי, עמ' 226 (1889). השוו: Marcus Jastrow, A Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature, p. 1096 (1903).
↑ Ludwig Koehler & Walter Baumgartner, The Hebrew and Aramaic Lexicon of the Old Testament, Vol. II, הערך 'ענק' (1999); Francis Brown, S. R. Driver & Charles A. Briggs, A Hebrew and English Lexicon of the Old Testament, p. 778 (1906); משה צבי סגל, ערך 'עָנַק', מילון הלשון העברית הישנה והחדשה, כרך ט, עמ' 4603 (מקור, 1980).
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ענקים ושרשרות
ערך בוויקיפדיה: ענק