”על רצפת‑העץ בחדר השינה שיִעד לבנותיו, פרושׂות מחצלות, ובחדר‑השינה שלו התקין אומן ספרדי שתי מיטות‑ברזל. בחדר‑האוכל – שולחן וכסאות פשוטים בתכלית, אף הם מלאכת ידיו של נגר ירושלמי.“ (אדרת אליהו, מאת אברהם שמואל שטיין, בפרויקט בן יהודה)
הרד"ק מסביר בספר שורשיו (שורש נטה) כך: "ומהענין הזה (שורש נטה) נקראת מטה "וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה" (בראשית מ״ח:ב׳), "הַשֹּׁכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן" (עמוס ו׳:ד׳). והראוי בהן מִנְטָה מִנְטוֹת. ונקראת כן לפי שהאדם שוכב עליה ופושט עצמו ונשען עליה".
ייתכנו לכך סיבות אחדות: ייתכן שהמידע המצוי בדף זה מכיל טעויות, שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים לויקימילון, או שהערך נראה מועתק אך לא ידוע מהיכן. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד הדף לא תוקן. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, תוכלו לציין זאת בדף השיחה שלו.
גואל המילה "מטה" - (במובנה הצבאי) , היה הסופר, החוקר, ומחלוצי העיתונות העברית, נחום סוקולוב.
נהוג לתאר את השתלשלות המשמעות באמצעות מטונימיה כפולה: המטה מסמל את סמכות המנהיג, והמנהיג מסמל את הקבוצה המונהגת. תהליך דומה חל במילה שֵׁבֶט. למשל, י. גרינץ[1] כותב במאמר "מונחים קדומים בתורת כהנים": "כשם ש'שבט' - קיבוץ המתייחס על מוצא אחד בתוך כלל העם - בא מן השבט, השרביט, שביד ראש השבט, כך בא 'מטה' מן המטה שביד הראש [...]".
עתליה ברנר [2] מקשה על הסבר זה, בטענה שאין במקרא חוליה מקשרת של תהליך זה - בה באות "שֵׁבֶט" "מַטֶּה" במשמעות המנהיג עצמו. בהמשך המאמר היא מתרצת, ומציגה מקורות בהם מופיע "שבט" בהוראת "מנהיג" ( ”לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו“ (בראשית מט, פסוק י) וכן ( ”דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל“ (בראשית מט, פסוק טז)). לטענתה, שלב ביניים כזה אינו נדרש עבור המילה "מַטֶּה", מהיותה נרדפת גמורה של המילה "שֵׁבֶט".
מצרית בהגיית מֶשֶֹת בהוראת מטה. להלן הרוגליף כשהציור הימני מבטא אידיאוגרמה: 'מטֶה'- במשמעות 'תמיכה', (במקור מופיע כשהוא הפוך):
↑ "מונחים קדומים בתורת כהנים" מאת יהושע מאיר גרינץ, לשוננו מ (תשל"ו), עמ' 12.
↑ "על מטה ושבט וסיווגן הסמנטי" מאת עתליה ברנר, לשוננו מד (תש"ם), עמ' 100-108.
לערך העוסק במֻטֶּה; ראו צורת העבר הֻטָּה.
ערך בוויקיפדיה: מיטה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מיטות
