לדלג לתוכן

יום הדין

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.

יוֹם הַדִּין

[עריכה]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא יום הדין
הגייה* yom hadin
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ד־ו־ן
דרך תצורה צירוף
נטיות ר׳ יְמֵי הַדִּין
  1. [יהדות] שם נרדף לראש השנה וליום הכיפורים.
  2. [דת] תאריך בלתי ידוע בעתיד בו האל ישפוט את בני האדם ויכרית את הרשעים מהעולם.
  3. בהשאלה: יום בו יקבע גורלם של אנשים.

גיזרון

[עריכה]
  1. צירוף המורכב מן המילים יום + ה' הידיעה + דין. הצירוף אינו מופיע במקרא, אך את הפסוקים ”תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ; כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב“ (תהלים פא, פסוקים דה) פירשו חז"ל באופן הבא: ”באחד בתשרי ראש השנה לשנים, למאי הלכתא? [...] רב נחמן בר יצחק אמר: לדין. דכתיב (דברים יא, פסוק יב) מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה – מראשית השנה נידון מה יהא בסופה. ממאי דתשרי הוא - דכתיב (תהלים פא, פסוק ד) תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ, איזהו חג שהחדש מתכסה בו - הוי אומר זה ראש השנה וכתיב (תהלים פא, פסוק ה) כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב“ (בבלי, מסכת ראש השנהדף ח, עמוד א). פירוש זה מציג את האמונה הרווחת במסורת היהודית, שלפיה בין ראש השנה ליום הכיפורים-במהלכם של עשרת ימי תשובה, עומדים בני האדם למשפט בפני אלוהים.

צירופים

[עריכה]

מילים נרדפות

[עריכה]

תרגום

[עריכה]

ראו גם

[עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכה]
ויקיפדיה ערך בוויקיפדיה: יום הדין


השורש דון

השורש ד־ו־ן הוא שורש הניטה בבניינים הכבדים נוטה הוא עפ"י גזרת השלמים, יתר הנטייה נעשית עפ"י גזרת נע"ו/י .

ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית קביעת זכיות וחובות בין אדם לחברו, חריצת משפט
גזרה
הופיע לראשונה בלשון במקרא

נטיות הפעלים

[עריכה]
ד־ו־ן עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל דָּן דָּן יָדוּן דּוּן לָדוּן
נִפְעַל נָדוֹן נָדוֹן יִדּוֹן הִדּוֹן לְהִדּוֹן
הִפְעִיל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הֻפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פִּעֵל דִּיֵּן מְדַיֵּן יְדַיֵּן דַּיֵּן לְדַיֵּן
פֻּעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִדַּיֵּן מִדַּיֵּן יִדַּיֵּן הִדַּיֵּן לְהִדַּיֵּן

הערות

[עריכה]
  • בבניין קל הנטייה מותרת לפי שתי דרכים- לפי ע"ו או לפי ע"י, דהיינו: לָדוּן וְגַם לָדִין, אָדוּן וְגַם אָדִין, תָּדֹנָּה וְגַם תָּדֵנָּה, דּוּנוּ וְגַם דִּינוּ וכולי (במקורות ניטה בייחוד לפי ד־י־ן).
  • בבניין התפעל הנטייה נעשית בהידמות הדל"ת לתי"ו או בלעדיה, דהיינו: לְהִתְדַּיֵּן אוֹ לְהִדַּיֵּן, תִּתְדַּיְּנִי אוֹ תִּדַּיְּנִי, מִתְדַּיְּנִים אוֹ מִדַּיְּנִים וכלי.
  • בבניין נפעל קיימות שתי דרכֵי הטיה: המקראית- נָדוֹן או התלמודית- נִדּוֹן. ההבדל ניכר רק בעבר ובבינוני, יתר הנטיות מזדהות.