תפת

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תוכן עניינים   

תֹּפֶת א - תֹּפֶת ב

תֹּפֶת א[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא תופת
הגייה* tofet
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ת־פ־ת
דרך תצורה משקל קֹטֶל
נטיות
  1. שרפה, מדורה גדולה.
  2. גיהנום.
  3. בהשאלה: מצב או מאורע קשה הכרוך בכאב וסבל רב.

גיזרון[עריכה]

  • וריאנט של א־פ־י/ה,השוו אופה . ואל הפועל 'נטף' שהופך כשם עצם ל-נפת צופים 𐤀. השם נובע משמו של מקום בעמק גיא בן הינום שבו נהגו להקריב ילדים למולך: ”וְטִמֵּא אֶת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵי בני- (בֶן-) הִנֹּם לְבִלְתִּי לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת בְּנוֹ וְאֶת בִּתּוֹ בָּאֵשׁ לַמֹּלֶךְ“ (מלכים ב׳ כג, פסוק י) מקור המנהג - בדת הפיניקית,(לפני הידע על ה'שליטה בילודה') ובעיקר בעתות מצוקה קצוניים בהן הוצב מוקד לפני פסל ברונזה של האל בעל (או אל) שהושיט זרועות עליהם הונחו הקורבנות לפני שנפל לאש.הקורבנות עטו מסכה מחויכת כדי להסתיר את דמעותיהם מהאל אליו הוקרבו . המילה ממקור שמי -פניקי שעניינו שרפה או אש ומקבילה היא לשורש העברי שׁ־פ־ת. שרידים לה ניכרים גם בשפות שמיות נוספות ארמית: תְּפָיָא בהוראת אח בישול. סורית: תְּפַיָּא . ערבית أُثْفِيَّةٌ אֻתְ'פִיָּה - בהוראת 'אחת מאבני הבסיס של הקדֵרה' וגם בהוראת 'כלי לתמיכה בעץ בעת צריבה באח'. היו שקשרו בין 'תֹּפֶת' לבין המילה בסנסקריט tapti (חוֹם), אך רוב החוקרים לא קיבלו הקשר זה.
  • מופיע גם בצורת 'תפתה' - ”כִּי-עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה, גַּם-הוא (הִיא) לַמֶּלֶךְ הוּכָן הֶעְמִיק הִרְחִב; מְדֻרָתָהּ, אֵשׁ וְעֵצִים הַרְבֵּה--נִשְׁמַת יְהוָה כְּנַחַל גָּפְרִית, בֹּעֲרָה בָּהּ“ (ישעיהו ל, פסוק לג) . השוו גם 'פתה'.
  • האטימולוגיות של חלק מפרשני-המקרא שלפיהן המילה גזורה מהשורש ת־פ־ף, בהוראת תוף מבוססות על פרשנות הפסוק ”וְהִצִּיגַנִי, לִמְשֹׁל עַמִּים; וְתֹפֶת לְפָנִים אֶהְיֶה“ (איוב יז, פסוק ו) תופת על משקל בּשׁת, שֹׁקת , אותה פרשנות "פסיכדלית" קושרת הופעת כלי נגינה בפסוקים במשמעויות נפשיות מלבד אלה המוסיקליות , לדוגמא: כנור חִידָתִי“ (תהילים מט, פסוק ה) [1]. ”כְּתֹף וְכִנּוֹר; וְיִשְׂמְחוּ“ (איוב כא, פסוק יב) ”כַּחֲלִלִים יֶהֱמֶה“ (ירמיהו מח, פסוק לו). אולם בחוגי האקדמיה, פירוש זה לא התקבל [דרוש מקור].

פרשנים מפרשים[עריכה]

  • עפ"י "תופת" כמקבילה לתיבת "תוף":
מצודת דוד: "הוא המקום שהיו מעבירים שם בניהם למולך ונקראה כן ע"ש שהיו מכים בתופים לבל ישמע האב נהמת הבן כשהוא נשרף בין המדורות ולבל יכמרו רחמיו".
רד"ק: "שם מקום שהיו מעבירין שם בניהם למולך היה שם המקום תופת ואמרו כי נקרא כן כי היו מרקדים ומכים בתופים בשעת העבודה כדי שלא ישמע האב צעקת בנו כשהיו מעבירין אותו באש וינהם לבו עליו ויקחהו מידם".
רלב"ג: "הנה עשו שם בנין כדי להעביר בנו ובתו באש למולך והיה אש מכאן ואש מכאן והכומרים מעבירים אותו בין שני האשים".
רש"י: "הוא המולך ועל שם שהיו הכהנים מקישים בתופים שלא ישמע האב את נהמת הבן כשהוא נכוה בידי הצורה של עכו"ם מולך קראוהו תופת".

צירופים[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

ניגודים[עריכה]

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקיפדיה ערך בוויקיפדיה: עבודת המולך

תֹּפֶת ב[עריכה]

דף זה מופיע ברשימת הערכים הדורשים שכתוב.

הסיבה לכך: הגדרה ופרשנות שאין להן כל סימוכין, ואינן מופיעות במילונים עבריים אחרים. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד הדף לא תוקן. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, תוכלו לציין זאת בדף השיחה שלו.



ניתוח דקדוקי
כתיב מלא תופת
הגייה* tofet
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ת־ו־ף
דרך תצורה משקל קְטֹלֶת
נטיות
  1. לשון המקרא יריקה או הבעת בוז.
    • ”וְהִצִּגַנִי לִמְשֹׁל עַמִּים וְתֹפֶת לְפָנִים אֶהְיֶה“ (איוב יז, פסוק ו)

גיזרון[עריכה]

  1. המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא, בפסוק לעיל. והוקבלה כנראה לשורש ט-פ-ף היוצר את תיבת טפה. הדעה המקובלת במחקר גורסת שהמילה גזורה מהשורש האונומטופאי ת־ו־פ, שעניינו יריקה ופליטה. שורש זה, שאיננו בשימוש כיום בעברית, משותף גם לשפות קדומות אחרות: תְּפַף (ארמית), taf`a (אתיופית, טיגרית), تَفَلَ (תָפָלָ, ערבית), tf (מצרית), taf (קופטית). חלק מפרשני המקרא (ראו להלן) הציעו לזהות את המילה עם תֹּפֶת א, אולם פירוש זה איננו מקובל כיום.[דרוש מקור]

פרשנים מפרשים[עריכה]

  • היו שפירשו תפת מן הארמית בבלית של התלמוד כמקבילה לצורה - 'טְפוּ' (כמו בביטוי-"טְפוּ,טְפוּ,טְפוּ") ,יריקה . וגם, על פי לשון נקבית תוף שדאי“ (בבלי, מסכת כתובותדף סא, עמוד ב) בהוראת ריקקי והשליכי . רש"י מפרש ”ברוקא דהדדי תפיתו (בבלי, מסכת שבתדף צט, עמוד ב) בלשון רבים, בהוראת "יריקות הדדיות" .(=בצוותה).
  • אבן עזרא: "כמו מקום התפת לפני בני אדם ועיניהם ויש אומרים כי התי"ו האחרון נוסף והוא כמו תוף".
  • מצודת דוד: "לגיהנם".
  • מצודת ציון: "כן יקרא הגיהנם כמו ”כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה (ישעיהו ל, פסוק לג) ע"ש שכל המתפתה ביצרו נופל בה".
  • רלב"ג: "אדון כענין תפתאי האמור בדניאל ( ”תפתיא“ (דניאל ג, פסוק ג))".
  • רש"י: "כמו תוף".

מילים נרדפות[עריכה]

ניגודים[עריכה]

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]

סמוכין[עריכה]

  1. פרופ' יעקב קליין, בר אילן . עולם התנ"ך - איוב. רעננה, דברי הימים הוצאה לאור בע"מ, שנת ההוצאה: 1993-1996 . עמוד: 105