כל משמעויות המילה נובעות משמו של מקום בעמק גיא בן הינום שבו נהגו להקריב ילדים למולך: ”וְטִמֵּא אֶת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵי בני בֶן הִנֹּם לְבִלְתִּי לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת בְּנוֹ וְאֶת בִּתּוֹ בָּאֵשׁ לַמֹּלֶךְ“ (מלכים ב׳ כג, פסוק י). ככל הנראה מקור המילה במילה שמית קדומה שעניינה שרפה או אש והמקבילה לשורש העברי שׁ־פ־ת. שרידים לה ניכרים גם בשפות שמיות נוספות: בארמית, תְּפָיָא</ref>המילה מופיעה, למשל בברכות ל"ט ע"א<ref> – אח; בערבית, أُثْفِيَّة(אֻתְ'פִיָּה) – אחת מאבני הבסיס של הקדירה. כמו כן הייתה הצעה לקשר בין תֹּפֶת לבין המילה הסנסקריטית tapti (חוֹם), אך רוב החוקרים לא קיבלו אותה. האטימולוגיות של חלק מפרשני המקרא (ראו להלן), שלפיהן המילה גזורה מהשורש ת־פ־ף, לא התקבלו אף הן.[דרוש מקור]
מצודת דוד: "הוא המקום שהיו מעבירים שם בניהם למולך ונקראה כן ע"ש שהיו מכים בתופים לבל ישמע האב נהמת הבן כשהוא נשרף בין המדורות ולבל יכמרו רחמיו".
רד"ק: "שם מקום שהיו מעבירין שם בניהם למולך היה שם המקום תופת ואמרו כי נקרא כן כי היו מרקדים ומכים בתופים בשעת העבודה כדי שלא ישמע האב צעקת בנו כשהיו מעבירין אותו באש וינהם לבו עליו ויקחהו מידם".
רלב"ג: "הנה עשו שם בנין כדי להעביר בנו ובתו באש למולך והיה אש מכאן ואש מכאן והכומרים מעבירים אותו בין שני האשים".
רש"י: "הוא המולך ועל שם שהיו הכהנים מקישים בתופים שלא ישמע האב את נהמת הבן כשהוא נכוה בידי הצורה של עכו"ם מולך קראוהו תופת".
הסיבה לכך: הגדרה ופרשנות שאין להן כל סימוכין, ואינן מופיעות במילונים עבריים אחרים. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד הדף לא תוקן. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, תוכלו לציין זאת בדף השיחה שלו.
המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא, בפסוק לעיל. הדעה המקובלת במחקר גורסת שהמילה גזורה מהשורש האונומטופאי ת־ו־ף, שעניינו יריקה ופליטה. שורש זה, שאיננו בשימוש כיום בעברית, משותף גם לשפות קדומות אחרות: תְּפַף (ארמית), taf`a (אתיופית, טיגרית), تَفَلَ (תָפָלָ, ערבית), tf (מצרית), taf (קופטית). חלק מפרשני המקרא (ראו להלן) הציעו לזהות את המילה עם תֹּפֶת א, אולם פירוש זה איננו מקובל כיום.[דרוש מקור]
היו שפירשו תפת מן הארמית בבלית של התלמוד כמקבילה לצורה - 'טְפוּ' (כמו בביטוי-"טְפוּ,טְפוּ,טְפוּ") ,יריקה . וגם, על פי לשון נקבית ”תוף שדאי“ (בבלי, מסכת כתובות – דף סא, עמוד ב) בהוראת ריקקי והשליכי . רש"י מפרש ”ברוקא דהדדי תפיתו“ (בבלי, מסכת שבת – דף צט, עמוד ב) בלשון רבים, בהוראת "יריקות הדדיות" .(=בצוותה).
אבן עזרא: "כמו מקום התפת לפני בני אדם ועיניהם ויש אומרים כי התי"ו האחרון נוסף והוא כמו תוף".
מצודת דוד: "לגיהנם".
מצודת ציון: "כן יקרא הגיהנם כמו ”כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה“ (ישעיהו ל, פסוק לג) ע"ש שכל המתפתה ביצרו נופל בה".
ערך בוויקיפדיה: עבודת המולך