תפת

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תוכן עניינים   

תֹּפֶת א - תֹּפֶת ב

תֹּפֶת א[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא תופת
הגייה* tofet
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות
  1. שרפה, מדורה גדולה.
  2. גיהנום.
    • "יֹאמְרוּ אֲשֶׁר תֹּפֶת בְתוֹכוֹ לַהֲבוֹת / אֵשׁ אֹכְלָה רִשְׁעָה וְנַפְשׁוֹת שׁוֹבֲבוֹת" ("מחברות עמנואל", עמנואל הרומי)
    • "וכי היה שם במרומים גן־עדן נפלא כזה, הנה נמצא לעומתו בעמקי התהום, בתחתיות השאול העמוקה, תופת איום ונורא." ("כליל אי השלמות", ישעיהו ברשדסקי)
  3. [בהשאלה] מצב או מאורע קשה הכרוך בכאב וסבל רב.

גיזרון[עריכה]

  • כל משמעויות המילה נובעות משמו של מקום בעמק גיא בן הינום שבו נהגו להקריב ילדים למולך: "וְטִמֵּא אֶת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵי בני בֶן הִנֹּם לְבִלְתִּי לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת בְּנוֹ וְאֶת בִּתּוֹ בָּאֵשׁ לַמֹּלֶךְ" (מלכים ב׳ כג, פסוק י). ככל הנראה מקור המילה במילה שמית קדומה שעניינה שרפה או אש והמקבילה לשורש העברי שׁ־פ־ת. שרידים לה ניכרים גם בשפות שמיות נוספות: תְּפָיָא (אח בישול, ארמית), أُثْفِيَّة (אֻתְ'פִיָּה - אחת מאבני הבסיס של הקדֵרה, ערבית). כמו כן הייתה הצעה לקשר בין תֹּפֶת לבין המילה הסנסקריטית tapti (חוֹם), אך רוב החוקרים לא קיבלו אותה. האטימולוגיות של חלק מפרשני המקרא (ראו להלן), שלפיהן המילה גזורה מהשורש ת־פ־פ, לא התקבלו אף הן.

פרשנים מפרשים[עריכה]

  • מצודת דוד: "הוא המקום שהיו מעבירים שם בניהם למולך ונקראה כן ע"ש שהיו מכים בתופים לבל ישמע האב נהמת הבן כשהוא נשרף בין המדורות ולבל יכמרו רחמיו".
  • רד"ק: "שם מקום שהיו מעבירין שם בניהם למולך היה שם המקום תופת ואמרו כי נקרא כן כי היו מרקדים ומכים בתופים בשעת העבודה כדי שלא ישמע האב צעקת בנו כשהיו מעבירין אותו באש וינהם לבו עליו ויקחהו מידם".
  • רלב"ג: "הנה עשו שם בנין כדי להעביר בנו ובתו באש למולך והיה אש מכאן ואש מכאן והכומרים מעבירים אותו בין שני האשים".
  • רש"י: "הוא המולך ועל שם שהיו הכהנים מקישים בתופים שלא ישמע האב את נהמת הבן כשהוא נכוה בידי הצורה של עכו"ם מולך קראוהו תופת".

צירופים[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

ניגודים[עריכה]

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקיפדיה ערך בוויקיפדיה: עבודת המולך

תֹּפֶת ב[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא תופת
הגייה* tofet
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש
דרך תצורה משקל קֹלֶת
נטיות
  1. במקרא יריקה או הבעת בוז.

גיזרון[עריכה]

  1. המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא: "וְהִצִּגַנִי לִמְשֹׁל עַמִּים וְתֹפֶת לְפָנִים אֶהְיֶה" (איוב יז, פסוק ו). הדעה המקובלת במחקר גורסת שהמילה גזורה מהשורש האונומטופאי ת־ו־פ, שעניינו יריקה ופליטה. שורש זה, שאיננו בשימוש כיום בעברית, משותף גם לשפות קדומות אחרות: תְּפַף (ארמית), taf`a (אתיופית, טיגרית), تَفَلَ (תָפָלָ, ערבית), tf (מצרית), taf (קופטית). דרך התצורה של המילה בעברית היא כנראה משקל קֹלֶת, הקיים רק במקרא (שתי המילים האחרות הן נֹפֶת מהשורש נ־ו־פ ובֹּשֶׁת מהשורש ב־ו־שׁ). חלק מפרשני המקרא (ראו להלן) הציעו לזהות את המילה עם תֹּפֶת א, אולם פירוש זה איננו מקובל כיום.

פרשנים מפרשים[עריכה]

  • אבן עזרא: "כמו מקום התפת לפני בני אדם ועיניהם ויש אומרים כי התי"ו האחרון נוסף והוא כמו תוף".
  • מצודת דוד: "לגיהנם".
  • מצודת ציון: "כן יקרא הגיהנם כמו 'כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה' (ישעיה ל, לג) ע"ש שכל המתפתה ביצרו נופל בה".
  • רלב"ג: "אדון כענין תפתאי האמור בדניאל".
  • רש"י: "כמו תוף".

מילים נרדפות[עריכה]

ניגודים[עריכה]

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]