יש המפרשים כי הפועל קשור לשבירה ולכתיתה. למשל, עובדיה מברטנורא כותב על הציטוט שלעיל ממסכת עירובין: "בוזקים מלח - כותתים ומפזרים מלח על גבי הכבש שעולים בו למזבח... בוזקים - לשון כתיתה", וכן כותב רש"י בפירושו "בוזקין - לשון כיתות". בנוסף, ראו להלן בערך בֶּזֶק. לעומת זאת, הפועל "בָּזַק" מופיע במקורות גם כפיזור שאינו מצריך שבירה. למשל, בתוספתא למסכת עוקצין פרק ג' הלכה ט' נכתב "בוזקין יין בטומאה".
בחיבור "שפת עבר החדשה" טוען ישראל חיים טביוב שמילה ארמית זו מקורה בעברית קדומה: "בזק (פזר מלח) - דוגמתו בערבית ובסורית ומקורו עברי מיסוד "בז" (בזר, פזר)".
לפסוק ”"וַיִּפְקְדֵם בְּבָזֶק, וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְאִישׁ יְהוּדָה שְׁלֹשִׁים אָלֶף."“ (שמואל א׳ יא, פסוק ח) ישנה פרשנות החורגת מן ההבנה המילולית המקובלת של הפסוק שגורסת כי בתלמוד נכתב על האיסור למנות את בני ישראל ישירות (איסור שניצניו מצויים בתנ"ך במניית דוד את העם בהסטת השטן[1]) ”דאמר רבי יצחק אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצוה דכתיב "ויפקדם בבזק"“ (בבלי, מסכת יומא – דף כב, עמוד ב), ומפרש שם רש"י: "בבזק - לשון שברי חרסים. נטל כל אחד ואחד חרס והשליך לפניו ומנו החרסים". כלומר, המילים "ויפקדם בבזק" מפורשות "ויפקדם באמצעות שברי חרסים", לפי פירוש "בזק" בארמית. כנראה בהשראת פירוש הפועל: בָּזַק א' לעיל, סובר רש"י לגבי הפסוק מספר שופטים כי פירוש התיבה המקראית: "בְּבֶזֶק" משמעה באבנים דווקא, ומביא כראיה את התרגום הארמי "היך בזקא דכיפא בקלעא" לפסוק ”כצרור אבן במרגמה“ (משלי כו, פסוק ח).
המילה מופיעה פעם אחת במקרא : ”וּדְמוּת הַחַיּוֹת מַרְאֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ בֹּעֲרוֹת כְּמַרְאֵה הַלַּפִּדִים; הִיא מִתְהַלֶּכֶת בֵּין הַחַיּוֹת. וְנֹגַהּ לָאֵשׁ וּמִן הָאֵשׁ יוֹצֵא בָרָק. וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב כְּמַרְאֵה הַבָּזָק“ (יחזקאל א, פסוקים יג–יד). הפרשנים נחלקו: בתלמוד מופיע ”מאי 'כמראה הבזק'? אמר רבי יוסי בר חנינא: כאור היוצא מבין חרסים“ (בבלי, מסכת חגיגה – דף יג, עמוד ב) (ראו לעיל: בֶּזֶק), ורש"י כותב שם "דרך מזקקי זהב לנקוב כלי חרס נקבים נקבים, וכופין (=והופכין) אותו על גבי גחלים, שהזהב נתון בהן בתוך כתישת החרסים של לבנים על גבי חרס, ולהב יוצא למעלה דרך נקבי הכלי, והוא עשוי גוונים גוונים, ותמיד יוצא ונכנס". לעומת זאת, בספר השורשים לרד"ק נכתב: "ורבותינו פירשוהו לשון פִּזּוּר" (כמו "בָּזַק" לעיל) בהפניה לבראשית רבה נ, א. בספר השורשים לאבן ג'נאח מופיע "כמראה הבזק - לשון ברק". כמוהו מפרש מצודת ציון "הבזק - כמו הברק כי זסשר"ץ מתחלף", ובתרגום כמראה הבזק "כחיזו ברקא" (כמו בסוף פסוק יג "נפיק ברקא" = יוצא ברק).
הפרשן יוסף אבן כספי מציע במילונו "שרשות כסף" שלשורש ב־ז־ק הייתה המשמעות המקורית "תנועה מהירה תכופה לצדדים מתחלפים", וממנו התפצלו ההוראות עבור "בָּזַק" ו"בָּזָק" לעיל.[1]
ערך בוויקיפדיה: בזק (אתר מקראי)