גט

גֵּט[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	גט
הגייה^*	get
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ג־ט־ט
דרך תצורה
נטיות	ר׳ גִּטִּים או גִּטִּין; גֵּט־, ר׳ גִטֵּי־

מסמך הגירושים, בו מכריז הבעל על כך שהוא ואשתו נפרדים ואינם חיים יותר יחד.
- טוביה ואשתו מתגרשים, והם נרשמו בבית הדין הרבני של מחוז ירושלים לקבלת גט לגירושים.
- "גופו של גט: הרי את מותרת לכל אדם. רבי יהודה אומר: ודין דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין למהך להתנסבא לכל גבר דתצביין. גופו של גט שחרור: הרי את בת חורין הרי את לעצמך" (משנה קידושין ט ג).
שטר כלשהו.
- ”גט חוב שאין בו אחריות“ (בבלי, מסכת בבא קמא – דף צה, עמוד א)

המילה גט מציינת בארמית גם שטר כללי. פירוש תוספות בתחילת מסכת גיטין כותב: "אף־על־גב דלשאר שטרות פעמים נמי קרי גט (- גם נקראים "גט")... מכל מקום לא הוצרך לפרש כאן "גט אשה", משום דברוב מקומות היכא דקתני גט סתם איירי בגט אשה (- היכן שגורסים "גט סתם" עוסקים בגט אשה)" (תוספות על גיטין - פרק א)
הגר"א דרש את המילה "גט": אין מילה בתורה בה מופיעות האותיות גימ"ל וטי"ת זו אחר זו, ולכן יש במילה סימן להרחקה.
אמנם, מילים בהן מופיע זוג אותיות זה בסמיכות (למשל: "מְטַגֵּן") מופיעות אמנם במשנה, אך לא במקרא. ישנם גם זוגות אותיות מעטים נוספים שאינם מופיעים, כגון גימ"ל/קו"ף, זי"ן/טי"ת, זי"ן/צד"י, סמ"ך/צד"י.

ערך בוויקיפדיה: גט