לשון המקרא מין מאפה; במתכוני עוגות מקובל לסוג עוגה בחושה שכל מרכיביה נאפים באחת.
”אבל הוא השטן ויצר הרע, לא יזכר ולא יפקד, עומד ומתגרה להכעיס: קהווה, תופינים! ריח של קהווה עולה באפי. טעם של תופינים בחכי, תופינים מתוקים, חמים, מחיה נפשות.“ (הזכיה הגדולה, מאת שלום עליכם, בפרויקט בן יהודה)
מאכדית: tappinnu וגם tuppinnu בהוראת: סוג של קמח גס, לחם עשוי מקמח גס.[1]
המילה מופיעה פעם אחת במקרא: ”עַל מַחֲבַת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה תֻּפִינֵי מִנְחַת פִּתִּים תַּקְרִיב רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוה.“ (ויקרא ו, פסוק יד) ולא היתה ברורה משמעות המילה. בלשון חז"ל הצורה "תופיני" משמשת כצורת יחיד, כנראה בהגיית: "תוּפִינַי", ונדרשה בתלמוד כהלחם: "תאפינה נא", כלומר אפויה קלות.[2] לפי הבנה זו "תופין" משורש אפ"ה בהשמטת האל"ף (השוו תומים). על פי הבנה זו קיבלה את מובנה הנהוג כיום.
אחרים פירשו שהכוונה מרוסק, פריך, בהשוואה לערבית: أَفْنَى (אַפְנַה) - להשמיד, להרוס.[3] אחרים ניסו לבאר ע"פ הקבלה לשפות אחרות. יש שהקבילו למילה הסורית: ܬܦܲܝܵܐ (תְפִיָא) - סוג של תנור לאפיה, וגם מכסה שעליו שופתים את הסיר על האש (משורש אפ"א הסורי המקביל לאפ"ה העברי), קרוב לערבית: اثفية (את'פיה) - אבנים שמניחים עליהם את הקדירה מעל האש.[4] והשוו גם לארמית: תְפִי - עריכה על האש.
