מחידושי אליעזר בן־יהודה. במאמר בעיתונו "האור" מיום ג' בשבט תרנ"ג: "למטפחת לנקות האף אנו נוטים לקבוע שם מיוחד [...] מִמְחָטָה" [1]. הוא התבסס על השורש מ־ח־ט המופיע בתלמוד: "מן הפועל המיוחד להפעולה הזאת, והיא: מחט. בתלמוד נמצא הפועל הזה רק בהקשר של ניקוי הפתילה: ”מוחטין את הפתילות“ (בבלי, מסכת ביצה – דף לב, עמוד ב), הפועל העברי קרוב אל הפועל הערבי تَمَخَّطَ (תַמַחַّ'טַ): "אך בערבית הפועל הזה בעצמו משמש לנקות האף", ועל לשונות אירופה: "וכן בלשון צרפתית משתמשים בפועל אחד לשני העניינים האלה".
