מקור השם הוא באגדה העברית, על פיה בכל מקום בו נשפכה טיפה מדמם של המכבים פרח פרח אדום שצבעו איננו דוהה. הדבר תואם את חפי המעטפת האדומים הנראים כטיפות דם. החפים האדומים נשמרים זמן רב אחרי סיום הפריחה וצבעם אינו דוהה בייבוש.
אגדות דומות נקשרו לפרחים אדומים רבים בתרבויות שונות, כגון לורדים אדומים ולשושנים אדומות. למשל, על הכלנית ועל הדמומית מסופר כי נוצרו מדמו של האל היווני אדוניס, או אולי רק נצבעו אדום (ראו בערך "כלנית" בויקיפדיה).
חפי המעטפת אשר אינם דוהים הקנו לצמח את הכינוי "פרח אלמוות". בפרט:
במלון "בוטניקה: צמחי א"י" של ועד הלשון העברי משנת תרע"ג (1913) בעיבוד ישראל איתן מופיע השם "אַלְמוּת [ר' אַלְמֻיּוֹת; (דם עזאל)]" ("דם עזאל" הוא השם הערבי "دم الغزال" שמשמעו "דם הצבי").:במלון "בוטניקה: צמחים" של ועד הלשון העברי משנת תר"ץ (1930), בעריכת פ. אוירבך ומ. אזרחי (קרישבסקי), מופיע "אַלְמוּת [ר' אַלְמוּתִים]".
השם "helichrysum" משמעו דווקא "זהוב כשמש" (זהב=Chryso, שמש=Helio). ישנו מין של הצמח הנפוץ באירופה ופריחתו זהובה.
ערך בוויקיפדיה: דם המכבים
טקסונומיה בוויקימינים: Helichrysum sanguineum
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דם המכבים