המילה משותפת לכמה שפות שמיות: (جُبْنَة גֻּ'בְּנַה-ערבית), (גּוּבְנָא-ארמית), (gubnatu,גובנתו-אכדית), (gubnē "גבינות" - סורית), (gbnat-אתיופית).
מופיעה פעם אחת בלבד במקרא, בפסוק לעיל[1]. בעבר רווח בדפוסים הנוסח "וְכַגְּבִינָה", אך מכתבי יד מדויקים (ביניהם כתר ארם־צובא) עולה ש"וְכַגְּבִנָּה" הוא הנוסח המקורי, וכיום הוא מופיע בחלק מן הדפוסים.
החלב הנוזלי מובדל בפסוק זה מהגבינה המוצקה ("הקפואה"). גם במקורות אחרים מופיעה "קפיאה" במקום "קרישה" או "התמצקות". למשל, במדרש בראשית רבה נכתב: ”רַבִּי יִצְחָק אָמַר: "שָׁמַיִם" – שָׂא מַיִם, טְעוֹן מַיִם. מָשָׁל לְחָלָב שֶׁהָיָה נָתוּן בִּקְעָרָה – עַד שֶׁלֹא תֵּרֵד לְתוֹכוֹ טִפָּה אַחַת שֶׁל מְסוֹ הוּא מְרַפֵּף, כֵּיוָן שֶׁיָּרַד לְתוֹכוֹ טִפָּה אַחַת שֶׁל מְסוֹ, מִיָּד הוּא קוֹפֵא וְעוֹמֵד.“ (בראשית רבה, פרשה ד, סימן ז).