המילה משותפת לכמה שפות שמיות: (جُبْنَة גֻּ'בְּנַה-ערבית), (גּוּבְנָא-ארמית), (gubnatu,גובנתו-אכדית), (gubnē "גבינות" - סורית), (gbnat-אתיופית).
מופיעה פעם אחת בלבד במקרא, בפסוק לעיל[1]. בעבר רווח בדפוסים הנוסח "וְכַגְּבִינָה", אך מכתבי יד מדויקים (ביניהם כתר ארם־צובא) עולה שהנוסח המקורי הוא: "וְכַגְּבִנָּה", וכיום הוא מופיע בחלק מן הדפוסים.
החלב הנוזלי מובדל בפסוק זה מהגבינה המוצקה ("הקפואה"). גם במקורות אחרים מופיעה "קפיאה" במקום "קרישה" או "התמצקות". למשל, במדרש בראשית רבה נכתב: ”רַבִּי יִצְחָק אָמַר: "שָׁמַיִם" – שָׂא מַיִם, טְעוֹן מַיִם. מָשָׁל לְחָלָב שֶׁהָיָה נָתוּן בִּקְעָרָה – עַד שֶׁלֹא תֵּרֵד לְתוֹכוֹ טִפָּה אַחַת שֶׁל מְסוֹ הוּא מְרַפֵּף, כֵּיוָן שֶׁיָּרַד לְתוֹכוֹ טִפָּה אַחַת שֶׁל מְסוֹ, מִיָּד הוּא קוֹפֵא וְעוֹמֵד.“ (בראשית רבה, פרשה ד, סימן ז).
ערך בוויקיפדיה: גבינה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גבינות