אתרוג

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אֶתְרוֹג[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא אתרוג
הגייה* etrog
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ת־ר־ג
דרך תצורה משקל אֶקְטוֹל
נטיות ר׳ אֶתְרוֹגִים; אֶתְרוֹג־, ר׳ אֶתְרוֹגֵי־
  1. מין של פרי הדר, מזכיר בצורתו לימון בעל פיטם הבולט בקצהו ומתאפיין בקליפה עבה, מחוספסת וריחנית, אחד מארבעת המינים.
    • אֶתְרוֹג הַכּוּשִׁי, פָּסוּל.“ (משנה, מסכת סוכהפרק ג, משנה ו)
    • ”וּבַיָרָק, הַקִּשּׁוּאִים וְהַדְּלוּעִים וְהָאֲבַטִּיחִים וְהַמְּלָפְפוֹנוֹת, הַתַּפּוּחִים וְהָאֶתְרוֹגִין, חַיָּבִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים; רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר אֶת הָאֶתְרוֹגִים בְּקָטְנָן.“ (משנה, מסכת מעשרותפרק א, משנה ד)
    • ”רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, שְׁלֹשָׁה הֲדַסִּים וּשְׁתֵּי עֲרָבוֹת לוּלָב אֶחָד וְאֶתְרוֹג אֶחָד, אֲפִלּוּ שְׁנַיִם קְטוּמִים וְאֶחָד אֵינוֹ קָטוּם.“ (משנה, מסכת סוכהפרק ג, משנה ד)
    • ”נָתַן לוֹ שְׁתֵּי פְרוּטוֹת אָמַר לוֹ הָבֵא לִי אֶתְרוֹג, וְהָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ בִּפְרוּטָה אֶתְרוֹג וּבִפְרוּטָה רִמּוֹן, שְׁנֵיהֶם מָעָלוּ.“ (משנה, מסכת מעילהפרק ו, משנה ד)
  2. בהשאלה: כינוי לאדם, או קבוצה הזוכים ליחס מועדף המפלה לרעה אחרים.
    להגדרה זו אין משפט מדגים. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהוסיף אותו.
    רשימה של ערכים שיש להוסיף להם משפטים מדגימים תמצאו כאן.

גיזרון[עריכה]

  1. מפרסית: تُرُنْج (תֻרֻנְג'). השווה לתורכית: turunç; ערבית: تُرُنْج (תֻרֻנְג'), أُتْرُجّ (אֻתְרֻגּ'). האלף התחילית היא פרוסתטית ובפי יהדות הפזורה התימנית, בדומה להגייה הערבית - 'תִּירַנְגִ'י' . רס"ג - "אַתְרוּגִּ'ין".
  2. השימוש במשמעות המושאלת נטבע במקור על ידי אמנון אברמוביץ לגבי הגנת התקשורת על אריאל שרון, ששמו נקשר בפרשות שחיתות, בכדי שיוכל להמשיך את תוכנית ההתנתקות.[1]

פרשנים מפרשים[עריכה]

  • הרמב"ן בפירושו לתורה (ויקרא, כ"ג,מ') גוזר את המילה 'אתרוג' מהשורש הארמי ר־ג־ג המקביל בענינו למילה העברית "הדר":
  • "נחמד למראה" (בראשית ב ט) מתורגם: דמרגג למיחזי'.
  • "לא תחמוד" (דברים ה יז) מתורגם: 'לא תרוג'.

צירופים[עריכה]

נגזרות[עריכה]

תרגום[עריכה]


קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקיפדיה ערך בוויקיפדיה: אתרוג

הערות שוליים[עריכה]

הדיווח המקורי הופיע בכתבה "השומר של אריק" מאת יניב זך, בעיתון מעריב מתאריך 26/4/05.