ישראל

יִשְׂרָאֵל[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	ישראל
הגייה^*	yisrael
חלק דיבר	שם־פרטי (1,2,4,5), שם־עצם (2,3)
מין	זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות

דגל ישראל

שמה הרשמי של מדינת ישראל.
- "...תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת־העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל" (מגילת העצמאות של מדינת ישראל)
- אני מתגורר בישראל.
כינוי לבני דת משה תוך התייחסות אליהם כעם.
- ”בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה“ (שופטים יז, פסוק ו)
- ”חוכרין נירין מן הנכרים בשביעית, אבל לא מישראל ומחזיקין ידי נכרים בשביעית, אבל לא ידי ישראל“ (משנה, מסכת שביעית – פרק ד, משנה ג)
- ”וּכְמוֹ שֶׁהוּא אֶת-לִבִּי קַבֶּל-נָא, בְּלִי-כְחָל, בְּלִי-שְׂרָק וּבְלִי לֶהָבוֹת; רַק בְּרָכָה אַחַת קְטַנָּה יָבִיא לָךְ: נִיצוֹץ אוֹר שֶׁל בַּת-יִשְׂרָאֵל“ (בת ישראל, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
מי שיהודי, אך אינו כהן ואינו לוי.
- "...גזבר קודם לכהן הדיוט, כהן הדיוט קודם ללוי, לוי קודם לישראל, ישראל לממזר, ממזר לנתין, נתין לגר, גר לעבד משוחרר..." (תוספתא הוריות ב ט)
לשון המקרא כינוי למלכות עשרת השבטים ששכנה מצפון ליהודה. יוסדה ע"י ירבעם בן־נבט בשנת 928 לפסה"נ בשל נטל עבודות הכפיה הכבד מצד בית דוד, וחרבה כאשר הוגלתה ע"י שלמנאסר החמישי, מלך אשור, בשנת 722 לפנה"ס.
- ”אֵיךְ אֶתֶּנְךָ אֶפְרַיִם אֲמַגֶּנְךָ יִשְׂרָאֵל; אֵיךְ אֶתֶּנְךָ כְאַדְמָה אֲשִׂימְךָ כִּצְבֹאיִם נֶהְפַּךְ עָלַי לִבִּי יַחַד נִכְמְרוּ נִחוּמָי“ (הושע יא, פסוק ח)
שמו הנוסף של יעקב, בנם של יצחק ושל רבקה.
- ”וַיֹּאמֶר-לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב. לֹא-יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ. וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל“ (בראשית לה, פסוק י)
- ”וַיְצַו יוֹסֵף אֶת עֲבָדָיו אֶת הָרֹפְאִים, לַחֲנֹט אֶת אָבִיו; וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים אֶת יִשְׂרָאֵל“ (בראשית נ, פסוק ב)
שם פרטי לזכר.
- "יִשְׂרָאֵל תַּעֲלֶה הַבַּיְתָה! אֲנִי אָבוֹא מֹתֶק אֲנִי אָבוֹא, מָה אָסוּר לִי לְשַׂחֵק 'קְסַת' עַם שִׁמְּשׁנַה" (יוסף שילוח / "משפ' צנעני")

גזרון[עריכה]

מופעה הראשון של המילה נמצא בפריט הארכיאולוגי שזכה לשם "מצבת ישראל" המתוארך ל: 1208–1209 לפנה"ס.בכתב המצרי אין הבחנה בין ר ל-ל,ולכן כונתה: אִי-סִי-רִי-אַר..

ע"פ החוקר יוסף דוידוביץ' המונח “iisii-r-iar” הוא כנוי לשבט או קבוצה אתנית המהווה מעין אוטונומיה ולא ממש יישות מדינית מאורגנת והתייחס בהגדרתו המצרית ל"שבט מורד שהוגלה בגלל חטאיהם".יתכן והביטוי iisii-r-iar שימש להגדרת שבט שהיה בעברו חלק מאליטה מצרית, ושגורש ממצרים צפונה לאחר תהפוכות פוליטיות ^[1]^[2].

צירופים[עריכה]

נגזרות[עריכה]

ישראלי

מילים נרדפות[עריכה]

ניגודים[עריכה]

גוי (2)
יהודה (4)
כהן (3)
לוי (3)
נָכְרִי (2)

תרגום[עריכה]

איטלקית: Israele‏‏‏‏
אנגלית: Israel‏‏‏‏
אספרנטו: Israelo‏‏‏‏
גרמנית: Israel‏‏‏‏
גרוזינית: ისრაელი‏‏‏‏ (הגייה: איסרָאֶלי)
הולנדית: Israël‏‏‏‏
טורקית: İsrail‏‏‏‏
יוונית: Ισραήλ‏‏‏‏
יפנית: イスラエル‏‏‏‏
נורווגית: Israel‏‏‏‏
סינית: 以色列‏‏‏‏
ספרדית: Israel‏‏‏‏
ערבית: إسرائيل‏‏‏‏ (הגייה: אִסְרָאאִיל)
פולנית: Izrael‏‏‏‏
פורטוגלית: Israel‏‏‏‏
צרפתית: Israël‏‏‏‏
רוסית: Израиль‏‏‏‏
שוודית: Israel‏‏‏‏

קישורים חיצוניים[עריכה]

ערך בוויקיפדיה: ישראל (פירושונים)

ערך בוויקיפדיה: מדינת ישראל

ציטוטים בוויקיציטוט: ישראל

מדריך טיולים בוויקימסע: ישראל

ראו גם[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

↑ Between Myth & Mandate: Geopolitics, Pseudohistory & the Hebrew Bible - Michael Nathanson‏ ;2013)
↑ במקרא מסופר על יעקב, שבדרכו להפגש עם אחיו עשו עבר בנחל יבוק. הוא העביר את משפחתו ונותר שם לבדו, ואז הופיע איש מסתורי (חז"ל גורסים כי הוא שרו של עשו; הפרשנים החדשים נוטים לראות בו מלאך ה') שנאבק עמו "עד עלות השחר". לבסוף יעקב גובר על האיש, שמבקש כי יעקב ישלחו. יעקב מסכים לשלחו רק בתנאי שזה יתן לו ברכה. האיש שואל לשמו של יעקב, וכשיעקב משיב, האיש מבשר לו: ”וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים וַתּוּכָל“ (בראשית לב, פסוק כט) , (בדומה לתקופת "מלחמת" הציונות בשמות שייצגו תרבות יידישאית, יתכן שבעת עריכת בית דוד את המקרא תועדף השם "ישראל"-שייצג לאום בעל אחידות ממלכתית, על פני השם "יעקב" , שייצגו שריד לחברה נוודית-שבטית-פרימיטיבית שקדמה לה) (השוו, בנוסף שרי-שרה, ואברם -אברהם)

[1] Between Myth & Mandate: Geopolitics, Pseudohistory & the Hebrew Bible - Michael Nathanson‏ ;2013)

[2] במקרא מסופר על יעקב, שבדרכו להפגש עם אחיו עשו עבר בנחל יבוק. הוא העביר את משפחתו ונותר שם לבדו, ואז הופיע איש מסתורי (חז"ל גורסים כי הוא שרו של עשו; הפרשנים החדשים נוטים לראות בו מלאך ה') שנאבק עמו "עד עלות השחר". לבסוף יעקב גובר על האיש, שמבקש כי יעקב ישלחו. יעקב מסכים לשלחו רק בתנאי שזה יתן לו ברכה. האיש שואל לשמו של יעקב, וכשיעקב משיב, האיש מבשר לו: ”וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים וַתּוּכָל“ (בראשית לב, פסוק כט) , (בדומה לתקופת "מלחמת" הציונות בשמות שייצגו תרבות יידישאית, יתכן שבעת עריכת בית דוד את המקרא תועדף השם "ישראל"-שייצג לאום בעל אחידות ממלכתית, על פני השם "יעקב" , שייצגו שריד לחברה נוודית-שבטית-פרימיטיבית שקדמה לה) (השוו, בנוסף שרי-שרה, ואברם -אברהם)

[1]

[2]