מחידושי אליעזר בן־יהודה. ככל הנראה מבוסס על פרשנות שגויה. בן־יהודה מצא לה תקדים בצירוף התלמודי: ”תופיניריבה“ (ירושלמי, מסכת שקלים – פרק ז, הלכה ג) על יסוד המילה מערבית: مُرَبَّب (מֻרַבַּّבּ)[1] שמשמעותה "מרקחת פירות", הוא הציע לראות במילה "ריבה" שם עצם מן השורש רב"ב (על משקל סִבָּה מן סב"ב) במשמעות זו.[2] הגרסה "תופיני ריבה" היא כנראה שיבוש של "תופיני רכה". גם אם המילה המקורית היא אכן "ריבה", יש להניח שזוהי צורת פועל (בניין פיעל מן השורש רב"י) וממילא אין יסוד לסברתו של בן־יהודה.[3]
חידוש זה של בן־יהודה הפך מקור ללעג בחוגים מסוימים. עדות לכך מצויה בנובלה"שבועת אמונים" מאת ש"י עגנון שפורסמה ב־1943: "היה שם תלמיד חכם מתלוצץ על בעל המִלון שטעה בפירוש המלות וקרא למרקחת של פירות... ריבה" (עמ' 5).[4] עם זאת, עגנון אינו מבאר את הסיבה להתלוצצות.
↑ולא مُرَبًّى (מֻרַבַּّא) משורש ר־ב־י, כפי שהביא טור־סיני בהערה לערך רִבָּה במילונו של בן־יהודה (עמ' 6368). מֻרַבַּّא היא אמנם המילה הרגילה בערבית למאכל זה, אך גם מֻרַבַּّבּ מצויה במילונים (למשל אצל Lane, כרך 3 עמ' 1007).
↑ראו ברשימה של בן־יהודה בעיתונו "הצבי" מיום כו באדר תרמ"ח, "מלה חדשה שהיא ישנה", בעמ' 4. מובא גם על ידי ראובן סיוון בלשוננו לעם יט (תשכ"ח), עמ' 105-107.
↑שרגא אברמסון, דעת חז"ל בפירוש "תופיני" (לבירור עניין ריבה), לשוננו לעם יט (תשכ"ח), עמ' 137-143.
לערך העוסק בתואר בארמית רַבָּה; ראו רַבָּא.
ערך בוויקיפדיה: ריבה
ספר לימוד בוויקיספר: מתכוני ריבה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ריבה