ירושלים

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יְרוּשָׁלַיִם[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא ירושלים
הגייה* yerushalayim
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש
דרך תצורה
נטיות
סמל העיר ירושלים
כיפת הסלע.
  1. עיר הבירה של מדינת ישראל השוכנת בהרי יהודה[1]. העיר קדושה ליהדות, לנצרות ולאסלאם. אחת הערים הקדומות ביותר בהיסטוריה, נזכרת לראשונה בכתבים מצריים מהמאה ה־19 לפנה"ס.
    • בירושלים שכן בימי קדם בית המקדש.
    • "יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב וְשֶׁל נְחֹשֶׁת וְשֶׁל אֹור / הַלֹּא לְכָל שִׁירַיִךְ אֲנִי כִּנּוֹר" (יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב, מאת נעמי שמר)
    • "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָיִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי" (תהילים קלז, פסוק ה)
    • "חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים; זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם" (שיר השירים ה, פסוק טז)
    • "כֹּה אָמַר ה': שַׁבְתִּי אֶל צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלָיִם, וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלָיִם עִיר הָאֱמֶת, וְהַר ה' צְבָאוֹת הַר הַקֹּדֶשׁ" (זכריה ח, פסוק ג)
    • "בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ אֲמַצְיָהוּ, וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָיִם; וְשֵׁם אִמּוֹ יְהוֹעַדָּן מִירוּשָׁלָיִם" (דברי הימים ב׳ כה, פסוק א)
    • "אין משכירין בתים בירושלים מפני שהן של שבטים ר"א בר"ש אומר אף לא המטות עורות של קדשים בעלי אושפיזין באין ונוטלין אותן בזרוע" (תוספתא/מעשר שני/א#הלכה יא)

גיזרון[עריכה]

  • מקובל כיום לגזור את השם ירושלים מהשורש י־ר־י, שמשמעו הקמה (של עיר או יישוב) ומהשם שָׁלֵם, שמו של אל כנעני קדום. משמעות השם היא לפיכך "עיר שהוקמה על ידי (או: לכבוד) האל שָׁלֵם". עד תקופת בית שני נהגה השם בתנועת e בהברה האחרונה. הגייה זו מיוצגת בצורת הכתיב המקראי ירושלם, וכן בתעתיקים בשפות זרות (מצרית, ארמית, יוונית). לקראת סוף תקופת בית שני (או אף מאוחר מכך) השתנתה תנועה זו לדיפטונג ay, באנלוגיה לשמות מקומות עתיקים המסתיימים בדיפטונג זה (שמרַיִן, אדורַיִם).
יעקב קליין כותב על כך במאמר "מקור השם 'ירושלים' ומשמעותו": "אפשר שההידמות הזו הושפעה מצורות זוגי אמיתיות בשמות גיאוגרפיים מסויימים, כגון קריתים, עינים ועוד. בכל השמות הגיאוגרפיים הסופית הלוקטיבית "ים" היא תוספת לבסיס של השם. לא כן בשם ירושלם/ירושלים. כאן המי"ם הסופית הייתה במקורה חלק בלתי נפרד מן הבסיס של השם... עלינו להניח אפוא כי המי"ם השורשית בשם 'ירושלם' נתפסה כמי"ם הלוקטיבית, והתפתחה לצורת הסיומת דמויית הזוגי, באנלוגיה לשמות הגיאוגרפיים האחרים".
בתנ"ך (בכל המקומות מלבד חמישה[2]) הכתיב הוא "ירושלם" אך הניקוד רומז לכך שהקרי הוא "ירושלים" כאשר החיריק נמצא ללא האות יו"ד שאמורה להיות מעליו.

פרשנים מפרשים[עריכה]

  • המדרש מפרש "ירושלם = יראה שלם". למשל:
"אַבְרָהָם קָרָא אוֹתוֹ 'יִרְאֶה', שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יְהוָה יִרְאֶה" (בראשית כב, פסוק יד); שֵׁם קָרָא אוֹתוֹ 'שָׁלֵם', שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם" (בראשית יד, פסוק יח); אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם קוֹרֵא אֲנִי אוֹתוֹ 'יִרְאֶה' כְּשֵׁם שֶׁקָּרָא אוֹתוֹ אַבְרָהָם, שֵׁם אָדָם צַדִּיק מִתְרָעֵם; וְאִם קוֹרֵא אֲנִי אוֹתוֹ שָׁלֵם, אַבְרָהָם אָדָם צַדִּיק מִתְרָעֵם; אֶלָּא הֲרֵינִי קוֹרֵא אוֹתוֹ 'יְרוּשָׁלַיִם' כְּמוֹ שֶׁקָּרְאוּ שְׁנֵיהֶם – 'יִרְאֶה שָׁלֵם: יְרוּשָׁלַיִם'." (בראשית רבה, פרשה נו, סימן י)
  • בספר "מגן אבות" נכתב על צורת הזוגי של השם ירושלים: "...ירושלם הנזכרת בכל מקום היא זאת הידועה היום, וגם העכו״ם קורין אותה ירושלם בצי״רי הלמ״ד בלשון תרגום... ואנו קורין אותה ירושלם לשון שְׁנַיִם, כי ירושלם של מטה כנגד ירושלם של מעלה, כמו שנזכר בראשון מתענית" ("מגן אבות" מאת הרשב"ץ בפירושו על "יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר" (משנה, מסכת אבותפרק א, משנה ה)).

צירופים[עריכה]

נגזרות[עריכה]

תרגום[עריכה]

מידע נוסף[עריכה]

  • במדרש רבה על ספר במדבר נכתב כי ישנם שבעים שמות בעברית לעיר ירושלים: "שבעים שקל בשקל הקדש: כנגד ע' אומות שיצאו ממנו. דבר אחר: למה שבעים? ....כנגד ע' שמות, שיש לו להקב"ה. ע' שמות שיש לישראל, ע' שמות לתורה, ע' שמות לירושלים" (במדבר רבה, פרשה יד, סימן יב). ענין זה מופיע גם במדרשים אחרים[3].

Books-aj.svg aj ashton 01.svg קטגוריית שמות ירושלים

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקיפדיה ערך בוויקיפדיה: ירושלים
ויקימסע מדריך טיולים בוויקימסע: ירושלים
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ירושלים

הערות שוליים[עריכה]

  1. למרות זאת, מרבית מדינות העולם אינן מכירות בירושלים כבירת ישראל
  2. השם "ירושלם"/"ירושלים" אינו מופיע בתורה, אלא רק בנביאים ובכתובים
  3. במדבר רבה יד, יב; מדרש תדשא י; שיר השירים זוטא ג, א; מדרש הגדול בראשית, מו, ח; מדרש "חופת אליהו", פרק השבעים