מחידושי יחיאל מיכל פינס. יחיאל מיכל פינס, שפעל יחד עם אליעזר בן־יהודה להפצת העברית, תרגם מגרמנית את כינוי העגבנייה דאז, Liebesapfel ("תפוח האהבה" בעברית), לעגבנייה, מהשורש ע־ג־ב – חשק, תאווה לאהבה. הרב קוק הסתייג משם זה, שיש לו קונוטציה מינית, והציע את השם "אדמונייה", אך דעתו לא התקבלה. אף בבית אליעזר בן־יהודה הסתייגו מן השם, והציעו את המילה "בַּדּוּרָה", שהיא צורה עברית למילה הערבית بَنْدُورَة (בַּנְדוּרַה). במשך כשני עשורים התקיימו "עגבנייה" ו"בדורה" זו לצד זו ולכל אחת תומכים משלה. עם הגעת החלוצים לארץ־ישראל הורחבה דריסת הרגל של "עגבנייה" והיא הפכה למילה השלטת.
במילה עגבניה צריך היה, לכאורה, להופיע דגש באות ב', שכן השוא באות ג' הוא לכאורה שוא נח (ההברה "עַגְ" היא הברה סגורה ובה תנועה קטנה). אולם, המלה "עַגְבָן" היא מהמשקל קַטְלָן, שהשווא בו הוא שווא מרחף (כמו במילה צרכן). כך, המילה עַגְבָנִיָּה הגזורה ממנה שקולה למילה צַרְכָנִיָּה, שאף בה הכ' רפה.
ערך בוויקיפדיה: עגבנייה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עגבנייה