שקד

יש להוסיף לדף זה את הערך: שָׁקַד.

שָׁקֵד[עריכה]

פרי עץ מהסוג פרונוס בעל שתי קליפות: האחת ירוקה ובשרנית, והשניה קשה וחומה, וזרע נאכל.
- ”[...] קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים.“ (בראשית מג, פסוק יא)
- ”וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל-אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה-אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים.“ (במדבר יז, פסוק כג)
- "אֱלֹהַי צִוַּנִי שֵׂאת לְעולָלַיִך / מֵעָנְיִי הָרַב, שְׁקֵדִים וְצִמּוקִים." (פְּגִישָׁה לְאֵין קֵץ, מאת נתן אלתרמן)
- "אמרת שאת רוצה לחיות / חיים טובים ומתוקים, / אז בשבילך פתחתי פה ברחוב / חנות שקדים וצימוקים." (רוזה, מאת חיים חפר)
(אנטומיה) כינוי לשתי בלוטות הלימפה הנמצאות בפתח הגרון.
- עקב דלקות חוזרות ונשנות בשקדים הוחלט לבצע ניתוח לכריתתם.
שם פרטי לזכר ולנקבה.

מצוי בלשון בבלית-מאוחרת, כתוב על גבי ממצא קרמי שנתגלה בעיר המקראית אֶרֶךְ (אורוק) מן התקופה ההלניסטית בארץ ישראל, בהגיית: סוּקְדוּ, שִׁיקַדוּ šiqdu, suqdu ארמית: שִׁקְדָּא.
לפי הפירוש המסורתי שם העץ ופרותיו נגזרו מהשורש שׁ־ק־ד, במשמעות "מהירות, התמדה". למשל: בספר ירמיהו נכתב: ”וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת כִּי שֹׁקֵד אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ“ (ירמיהו א, פסוקים יא – יב).
ב"ספר השורשים" מקשר רד"ק את שם הפרי ל"ענין המהירות וההשתדלות וההתמדה על הדבר", שכן "עץ השקד ימהר להנץ משאר עצים".

3. צורת השקדים דומה לפרי השקד.

ערך בוויקיפדיה: שקד מצוי

ערך בוויקיפדיה: שקדים

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שקד

המקפיד ומדקדק בתחום מסוים.
- ”שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, לִשְׁלֹמֹה:אִם-יְהוָה, לֹא-יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ;אִם-יְהוָה לֹא-יִשְׁמָר-עִיר, שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר “ (תהילים קכז, פסוק א)
- "רבי אלעזר אומר, הוי שקד ללמוד מה שתשיב את אפיקורוס" (משנה אבות ב יד ).

ר' סעדיה גאון פירש הביטוי ”נִשְׂקַד עֹל פְּשָׁעַי“ (איכה א, פסוק יד) במשמעות "בנ"י קשורים ודבוקים לאלוהיהם בגלל פשעיהם", וזאת עפ"י הביטוי בארמית - "כלבא בסקדא", ש-רס"ג הציע לפרש - "כלבא בשׁקדא" - הוא כלב קשור ברצועה וזאת בשל חילוף פנים-מקראי בן שֹ - שׁ, שהיה שגור בפי חכמי ימה"ב ^[1]

↑ אילן אלדר, קטע חדש של "פתרון שבעים מילים בודדות" לרב סעדיה גאון. מתוך לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה" (אדר ב התשנ"ד-התשנ"ה), עמ' 230-229).