מקראי. המשמע המקורי של השורש השמי ד-ו-ר הוא 'עיגול, סיבוב', משם בנוסף לדוּר 'עיגול', גם עברית דרדר 'גלגל' (הידרדר 'התגלגל למטה'), כדוּר (= כ-דוּר 'כמו דוּר, כמו עיגול'), דוֹר ('סיבוב אחד בגלגול הדורות'), ובשפות שמיות אחרות ערבית دارَ (דאר) 'סובב, גלגל', دائِرة (דַאִירַה) 'עיגול', אוגריתית dr 'מעגל, מחזור'[1], ואכדית dūru 'חומה מקיפה'. ראו גם דר 'גר, שכן'.
3. האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי הימאות (תש"ל), 1970.
פירוש ר' עובדיה מברטנורא על משנה, כלים, טז ג: "שני דורים לרוחב שלהן - לאחר שארגו שולי הקופה, אורגים סביבותיה עיגולים כפי מה שרוצה שתהיה רחבה בדפנותיה בגבהה, ואותן עיגולים של דפנות קרויין דורים. [...] דור אחד - משיגביה על שפתו עיגול אחד."
למה הדבר דומה. לדַוָּאר שהיה מהלך ופרוזדוגייא בידו להכנס במדינה, ועבר בתוך הנהר ונפלו הכתבים לתוך המים ונמוחו האותיות. (מדרש תנחומא, דברים, פרשת עקב, סימן יא)
עבר הדוור / עם מכתבים / לאוהבים. (סתם יום של חול, יוסי גמזו)
.jpg)