”ונתלה הוא בייחור של תאנה ופשחו והחזיר את הגייס לאחוריו אמרתי לו משבחך אני ארי. אמר לי יפה אמרת, כיונתה לשמי כך אני נקרא בעירי- יוחנן אריא“ (תוספתא, מסכת יבמות – פרק יד, הלכה י)
"בכל פעם שהרוח התחזקה התרוצצנו מלאי מרץ על הסיפון כדי לכוון את המפרשים, מתחרים בינינו מי יפיק יותר מהירות מהסירה כשהוא על ההגה." ("הפלגה באוקיינוס השקט", מסע אחר, אין תאריך)
המילה נמצאת פעמיים במקרא, ועוד פעם אחת בצורה המשתנה בפסוק מספר עמוס לעיל ל: כִּיּוּן[1] משה הלד הראה במאמרו: 'עיונים בלקסיקוגרפיה המקראית לאור האכדית' כי הצירוף לעיל מספר ירמיהו: 'מלכת השמים' הוא למעשה תרגומה המילולי של האלה אשתר שכן שמה השומרי ניננה (NINANA) המשמש בהוראת: 'מלכת השמיים' (מתורגם בפי האכדים: שׁרּת-שׁמֶא šarrat šemē) בהשראתם מחבר ספר ירמיהו טובע את הצירוף: ” מְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם “ (ירמיהו ז, פסוק יח).
מפרסית: کیوان (כֵּיוָאן), במקור מאכדית: Kayyamānu. יוונית-עתיקה בהגיית: כון (χαυών) בהוראת מאפה,עוגה [2]. המילה מופיעה גם בקמע ארמי המתוארך לתקופה הביזנטית בצורה: 'כוון', שהוראתה: חלון (אליו ע"פ המיתוס התגנב שד) [3].ובמילון קליין, "כון" הוא מאפה המוגש כמנחה פולחנית.
מצודות, השם נגזר מהפעולה כּוֵּן שהיו עושים בכונה גדולה.
רש"י ומלבי"ם: צורה עשויה בדפוס. דמות מתאימה ומכוונת לפי צורת המזל שאותו היו עובדים.
אבן עזרא: "כיון" – "ומלה ידועה היא בלשון ישמעאל גם, כי הוא "כיואן" , והיא שבתי (כוכב שבתאי) כי עשו לו צלם. עפי האנצקלופדיה המקראית מן לשון אכדית כיוונֻ kiwanu הוא כוכב שבתאי
רד"ק: "כוונים" בהוראת מיני מאכלים, מזון המשמש לעבודת האלילים, תיבת "כיון" נגזרת מן "כוונים", ונאמרת בלעג הנביא הממליץ לחוטאים העומדים לגלות מארצם, לא לשכוח לקחת מן המאפים עבור אליליהם [4]
↑רבקה אליצור־ליימן, אגדת סממית על קמע ארמי במוזיאון ארצות המקרא ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה / ל"ב . ספר יוסף נוה (2016 / תשע"ו). עמ' 4
↑מחבר/ים: רפאל לוין שם הספר: עמוס : הנביא מתקוע : עיונים בספר עמוס מקום ההוצאה: ירושלים שם ההוצאה: הוצאת ראובן מס בע"מ, ירושלים שנת ההוצאה: 2015 עמוד: 161