מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- (יש לשכתב פירוש זה): התבסס התייצב עמד על עומדו.
- ”וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם“ (שופטים טז, פסוק כט)
- ”וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם“ (שמואל ב׳ ז, פסוק טז)
- ” וְהַמַּמְלָכָה נָכוֹנָה בְּיַד שְׁלֹמֹה“ (מלכים א׳ ב, פסוק מו)
- ” וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה“ (יחזקאל טז, פסוק ז)
- מילה מקראית.
- שורש כ־ו־ן קיים גם באכדית בהוראות דומות, כגון התואר: 𒆠𒉡𒌝 (kīnum) בהוראת: יציב, נכון, צודק, אמין.
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
נכון
|
הגייה* |
nakhon
|
חלק דיבר |
תואר
|
מין |
זכר
|
שורש |
כ־ו־ן,גזרת נע"ו\י
|
דרך תצורה |
משקל נִקְטָל
|
נטיות |
נ׳ נְכוֹנָה, ר׳ נְכוֹנִים, נ"ר נְכוֹנות
|
- אמיתי, החלטי, עומד במבחן המציאות.
- אד איגנורנטיום, "טיעון מן הבורות", הוא טיעון מקבוצת כשלי הסחה בו נטען שבגלל שמשהו לא הוכח ככזב, הרי שהוא נכון. (אד איגנורנטיום, בוויקיפדיה)
- ”וְהֻגַּד לְךָ וְשָׁמָעְתָּ וְדָרַשְׁתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל.“ (דברים יז, פסוק ד)
- מתאים, ראוי וטוב.
- עשית את הדבר הנכון בכך שהחזרת את הפריט האבוד לבעליו.
- מילת הסכמה לגבי עובדות
- נכון, פשוט לא שמתי לב לשגיאתי.
- מוכן ומזומן. ערוך במצב כשיר לפעולה.
- ”וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם כִּי נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ“ (בראשית מא, פסוק לב)
- ”וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה“ (שמות יט, פסוק טו)
- "עם בוקר צח חלון נפקח / ואת ילדה צופה בו כך / כמו יונה הנכונה למעופה." (העיר הלבנה , מאת נעמי שמר)
- אני נכון למלא חובתי.
- תואר מן הפועל דלעיל במקרא אין הכרח להתייחס למילה כתואר כלל.
השורש כון
|
השורש כ־ו־ן הוא שורש הניטה בבניינים הכבדים נוטה הוא גם על פי גזרת השלמים וגם על פי גזרת נע"ו/י, יתר הנטייה נעשית על פי גזרת נע"ו/י .
כ־ו־ן
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
|
כֵּן
|
|
|
|
נִפְעַל
|
נָכוֹן
|
נָכוֹן
|
יִכּוֹן
|
הִכּוֹן
|
לְהִכּוֹן
|
הִפְעִיל
|
הֵכִין הִכְוִין
|
מֵכִין מַכְוִין
|
יָכִין יַכְוִין
|
הָכֵן הַכְוֵן
|
לְהָכִין לְהַכְוִין הֲכָנָה הַכְוָנָה
|
הֻפְעַל
|
הוּכַן
|
מוּכָן
|
יוּכַן
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
כִּוֵּן, כּוֹנֵן
|
מְכַוֵּן, מְכוֹנֵן
|
יְכַוֵּן, יְכוֹנֵן
|
כַּוֵּן, כּוֹנֵן
|
לְכַוֵּן, לְכוֹנֵן
|
פֻּעַל
|
כֻּוַּן, כּוֹנַן
|
מְכֻוָּן, מְכוֹנָן
|
יְכֻוַּן, יְכוֹנַן
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְכַּוֵּן, הִתְכּוֹנֵן
|
מִתְכַּוֵּן, מִתְכּוֹנֵן
|
יִתְכַּוֵּן, יִתְכּוֹנֵן
|
הִתְכַּוֵּן, הִתְכּוֹנֵן
|
לְהִתְכַּוֵּן, לְהִתְכּוֹנֵן
|
| |
|