מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- (יש לשכתב פירוש זה): התבסס התייצב עמד על עומדו.
- ”וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם“ (שופטים טז, פסוק כט)
- ”וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם“ (שמואל ב׳ ז, פסוק טז)
- ” וְהַמַּמְלָכָה נָכוֹנָה בְּיַד שְׁלֹמֹה“ (מלכים א׳ ב, פסוק מו)
- ” וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה“ (יחזקאל טז, פסוק ז)
- מילה מקראית.
- שורש כ־ו־ן קיים גם באכדית בהוראות דומות, כגון התואר: 𒆠𒉡𒌝 (kīnum) בהוראת: יציב, נכון, צודק, אמין.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | נכון |
| הגייה* | nakhon |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | כ־ו־ן,גזרת נע"ו\י |
| דרך תצורה | משקל נִקְטָל |
| נטיות | נ׳ נְכוֹנָה, ר׳ נְכוֹנִים, נ"ר נְכוֹנות |
- אמיתי, החלטי, עומד במבחן המציאות.
- אד איגנורנטיום, "טיעון מן הבורות", הוא טיעון מקבוצת כשלי הסחה בו נטען שבגלל שמשהו לא הוכח ככזב, הרי שהוא נכון. (אד איגנורנטיום, בוויקיפדיה)
- ”וְהֻגַּד לְךָ וְשָׁמָעְתָּ וְדָרַשְׁתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל.“ (דברים יז, פסוק ד)
- מתאים, ראוי וטוב.
- עשית את הדבר הנכון בכך שהחזרת את הפריט האבוד לבעליו.
- מילת הסכמה לגבי עובדות
- נכון, פשוט לא שמתי לב לשגיאתי.
- מוכן ומזומן. ערוך במצב כשיר לפעולה.
- ”וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם כִּי נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ“ (בראשית מא, פסוק לב)
- ”וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה“ (שמות יט, פסוק טו)
- "עם בוקר צח חלון נפקח / ואת ילדה צופה בו כך / כמו יונה הנכונה למעופה." (העיר הלבנה
, מאת נעמי שמר)
- אני נכון למלא חובתי.
- תואר מן הפועל דלעיל במקרא אין הכרח להתייחס למילה כתואר כלל.
| השורש כון |
|
השורש כ־ו־ן הוא שורש הניטה בבניינים הכבדים נוטה הוא גם על פי גזרת השלמים וגם על פי גזרת נע"ו/י, יתר הנטייה נעשית על פי גזרת נע"ו/י .
| כ־ו־ן |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
|
כֵּן |
|
|
|
| נִפְעַל |
נָכוֹן |
נָכוֹן |
יִכּוֹן |
הִכּוֹן |
לְהִכּוֹן |
| הִפְעִיל |
הֵכִין הִכְוִין |
מֵכִין מַכְוִין |
יָכִין יַכְוִין |
הָכֵן הַכְוֵן |
לְהָכִין לְהַכְוִין הֲכָנָה הַכְוָנָה |
| הֻפְעַל |
הוּכַן |
מוּכָן |
יוּכַן |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
כִּוֵּן, כּוֹנֵן |
מְכַוֵּן, מְכוֹנֵן |
יְכַוֵּן, יְכוֹנֵן |
כַּוֵּן, כּוֹנֵן |
לְכַוֵּן, לְכוֹנֵן |
| פֻּעַל |
כֻּוַּן, כּוֹנַן |
מְכֻוָּן, מְכוֹנָן |
יְכֻוַּן, יְכוֹנַן |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
הִתְכַּוֵּן, הִתְכּוֹנֵן |
מִתְכַּוֵּן, מִתְכּוֹנֵן |
יִתְכַּוֵּן, יִתְכּוֹנֵן |
הִתְכַּוֵּן, הִתְכּוֹנֵן |
לְהִתְכַּוֵּן, לְהִתְכּוֹנֵן |
|
|