מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי |
כתיב מלא | כיוון |
הגייה* | kivun |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | כ־ו־ן |
דרך תצורה | משקל קִטּוּל |
נטיות | ר׳ כִּוּוּנִים; כִּוּוּן־, ר׳ כִּוּוּנֵי־ |
הַכִּוּוּנִים הַיַּחֲסִיִּים: משמאל לימין (X), מאחור לפנים (Y), וממטה למעלה (Z).
- (יש לשכתב פירוש זה): צד. הנקודה אליה מתקדמים.
- לפי התחזית, בימים הקרובים כיוון הרוח לא יהיה קבוע.
- הנע לכיוון צפון מתרחק מהנוסע לכיוון דרום במכפלת המהירות של שניהם יחד.
- בהשאלה: נקודת מבט.
- אני רואה את הדבר מכיוון אחד ואתה מכיוון אחר.
השורש כון |
השורש כ־ו־ן הוא שורש הניטה בבניינים הכבדים נוטה הוא גם על פי גזרת השלמים וגם על פי גזרת נע"ו/י, יתר הנטייה נעשית על פי גזרת נע"ו/י .
כ־ו־ן |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
|
כֵּן |
|
|
|
נִפְעַל |
נָכוֹן |
נָכוֹן |
יִכּוֹן |
הִכּוֹן |
לְהִכּוֹן |
הִפְעִיל |
הֵכִין הִכְוִין |
מֵכִין מַכְוִין |
יָכִין יַכְוִין |
הָכֵן הַכְוֵן |
לְהָכִין לְהַכְוִין הֲכָנָה הַכְוָנָה |
הֻפְעַל |
הוּכַן |
מוּכָן |
יוּכַן |
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
כִּוֵּן, כּוֹנֵן |
מְכַוֵּן, מְכוֹנֵן |
יְכַוֵּן, יְכוֹנֵן |
כַּוֵּן, כּוֹנֵן |
לְכַוֵּן, לְכוֹנֵן |
פֻּעַל |
כֻּוַּן, כּוֹנַן |
מְכֻוָּן, מְכוֹנָן |
יְכֻוַּן, יְכוֹנַן |
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
הִתְכַּוֵּן, הִתְכּוֹנֵן |
מִתְכַּוֵּן, מִתְכּוֹנֵן |
יִתְכַּוֵּן, יִתְכּוֹנֵן |
הִתְכַּוֵּן, הִתְכּוֹנֵן |
לְהִתְכַּוֵּן, לְהִתְכּוֹנֵן |
|
|
ניתוח דקדוקי |
כתיב מלא | כיוון |
הגייה* | kivun |
חלק דיבר | |
מין | זכר |
שורש | כ־ו־ן |
דרך תצורה | משקל קִטּוּל |
נטיות | |
- הפעולה שעושה מי שמכוון אחרים לנוע למקום מסוים.
- השומר אחראי על כיוון כלי־הרכב בחניון.
- תיקון מכשיר על־מנת שיעבוד באופן תקין. בדר"כ תקלה של חוסר דיוק.
- בעקבות כיוון המצבר המכונית שוב נוסעת.
השורש כון |
השורש כ־ו־ן הוא שורש הניטה בבניינים הכבדים נוטה הוא גם על פי גזרת השלמים וגם על פי גזרת נע"ו/י, יתר הנטייה נעשית על פי גזרת נע"ו/י .
כ־ו־ן |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
|
כֵּן |
|
|
|
נִפְעַל |
נָכוֹן |
נָכוֹן |
יִכּוֹן |
הִכּוֹן |
לְהִכּוֹן |
הִפְעִיל |
הֵכִין הִכְוִין |
מֵכִין מַכְוִין |
יָכִין יַכְוִין |
הָכֵן הַכְוֵן |
לְהָכִין לְהַכְוִין הֲכָנָה הַכְוָנָה |
הֻפְעַל |
הוּכַן |
מוּכָן |
יוּכַן |
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
כִּוֵּן, כּוֹנֵן |
מְכַוֵּן, מְכוֹנֵן |
יְכַוֵּן, יְכוֹנֵן |
כַּוֵּן, כּוֹנֵן |
לְכַוֵּן, לְכוֹנֵן |
פֻּעַל |
כֻּוַּן, כּוֹנַן |
מְכֻוָּן, מְכוֹנָן |
יְכֻוַּן, יְכוֹנַן |
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
הִתְכַּוֵּן, הִתְכּוֹנֵן |
מִתְכַּוֵּן, מִתְכּוֹנֵן |
יִתְכַּוֵּן, יִתְכּוֹנֵן |
הִתְכַּוֵּן, הִתְכּוֹנֵן |
לְהִתְכַּוֵּן, לְהִתְכּוֹנֵן |
|
|
השורש כון |
השורש כ־ו־ן הוא שורש הניטה בבניינים הכבדים נוטה הוא גם על פי גזרת השלמים וגם על פי גזרת נע"ו/י, יתר הנטייה נעשית על פי גזרת נע"ו/י .
כ־ו־ן |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
|
כֵּן |
|
|
|
נִפְעַל |
נָכוֹן |
נָכוֹן |
יִכּוֹן |
הִכּוֹן |
לְהִכּוֹן |
הִפְעִיל |
הֵכִין הִכְוִין |
מֵכִין מַכְוִין |
יָכִין יַכְוִין |
הָכֵן הַכְוֵן |
לְהָכִין לְהַכְוִין הֲכָנָה הַכְוָנָה |
הֻפְעַל |
הוּכַן |
מוּכָן |
יוּכַן |
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
כִּוֵּן, כּוֹנֵן |
מְכַוֵּן, מְכוֹנֵן |
יְכַוֵּן, יְכוֹנֵן |
כַּוֵּן, כּוֹנֵן |
לְכַוֵּן, לְכוֹנֵן |
פֻּעַל |
כֻּוַּן, כּוֹנַן |
מְכֻוָּן, מְכוֹנָן |
יְכֻוַּן, יְכוֹנַן |
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
הִתְכַּוֵּן, הִתְכּוֹנֵן |
מִתְכַּוֵּן, מִתְכּוֹנֵן |
יִתְכַּוֵּן, יִתְכּוֹנֵן |
הִתְכַּוֵּן, הִתְכּוֹנֵן |
לְהִתְכַּוֵּן, לְהִתְכּוֹנֵן |
|
|