מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
כיוון
|
הגייה* |
kivun
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
כ־ו־ן
|
דרך תצורה |
משקל קִטּוּל
|
נטיות |
ר׳ כִּוּוּנִים; כִּוּוּן־, ר׳ כִּוּוּנֵי־
|
- (יש לשכתב פירוש זה): צד. הנקודה אליה מתקדמים.
- לפי התחזית, בימים הקרובים כיוון הרוח לא יהיה קבוע.
- הנע לכיוון צפון מתרחק מהנוסע לכיוון דרום במכפלת המהירות של שניהם יחד.
- בהשאלה: נקודת מבט.
- אני רואה את הדבר מכיוון אחד ואתה מכיוון אחר.
השורש כון
|
השורש כ־ו־ן הוא שורש הניטה בבניינים הכבדים נוטה הוא גם על פי גזרת השלמים וגם על פי גזרת נע"ו/י, יתר הנטייה נעשית על פי גזרת נע"ו/י .
כ־ו־ן
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
|
כֵּן
|
|
|
|
נִפְעַל
|
נָכוֹן
|
נָכוֹן
|
יִכּוֹן
|
הִכּוֹן
|
לְהִכּוֹן
|
הִפְעִיל
|
הֵכִין הִכְוִין
|
מֵכִין מַכְוִין
|
יָכִין יַכְוִין
|
הָכֵן הַכְוֵן
|
לְהָכִין לְהַכְוִין הֲכָנָה הַכְוָנָה
|
הֻפְעַל
|
הוּכַן
|
מוּכָן
|
יוּכַן
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
כִּוֵּן, כּוֹנֵן
|
מְכַוֵּן, מְכוֹנֵן
|
יְכַוֵּן, יְכוֹנֵן
|
כַּוֵּן, כּוֹנֵן
|
לְכַוֵּן, לְכוֹנֵן
|
פֻּעַל
|
כֻּוַּן, כּוֹנַן
|
מְכֻוָּן, מְכוֹנָן
|
יְכֻוַּן, יְכוֹנַן
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְכַּוֵּן, הִתְכּוֹנֵן
|
מִתְכַּוֵּן, מִתְכּוֹנֵן
|
יִתְכַּוֵּן, יִתְכּוֹנֵן
|
הִתְכַּוֵּן, הִתְכּוֹנֵן
|
לְהִתְכַּוֵּן, לְהִתְכּוֹנֵן
|
| |
|
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
כיוון
|
הגייה* |
kivun
|
חלק דיבר |
|
מין |
זכר
|
שורש |
כ־ו־ן
|
דרך תצורה |
משקל קִטּוּל
|
נטיות |
|
- הפעולה שעושה מי שמכוון אחרים לנוע למקום מסוים.
- השומר אחראי על כיוון כלי־הרכב בחניון.
- תיקון מכשיר על־מנת שיעבוד באופן תקין. בדר"כ תקלה של חוסר דיוק.
- בעקבות כיוון המצבר המכונית שוב נוסעת.
השורש כון
|
השורש כ־ו־ן הוא שורש הניטה בבניינים הכבדים נוטה הוא גם על פי גזרת השלמים וגם על פי גזרת נע"ו/י, יתר הנטייה נעשית על פי גזרת נע"ו/י .
כ־ו־ן
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
|
כֵּן
|
|
|
|
נִפְעַל
|
נָכוֹן
|
נָכוֹן
|
יִכּוֹן
|
הִכּוֹן
|
לְהִכּוֹן
|
הִפְעִיל
|
הֵכִין הִכְוִין
|
מֵכִין מַכְוִין
|
יָכִין יַכְוִין
|
הָכֵן הַכְוֵן
|
לְהָכִין לְהַכְוִין הֲכָנָה הַכְוָנָה
|
הֻפְעַל
|
הוּכַן
|
מוּכָן
|
יוּכַן
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
כִּוֵּן, כּוֹנֵן
|
מְכַוֵּן, מְכוֹנֵן
|
יְכַוֵּן, יְכוֹנֵן
|
כַּוֵּן, כּוֹנֵן
|
לְכַוֵּן, לְכוֹנֵן
|
פֻּעַל
|
כֻּוַּן, כּוֹנַן
|
מְכֻוָּן, מְכוֹנָן
|
יְכֻוַּן, יְכוֹנַן
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְכַּוֵּן, הִתְכּוֹנֵן
|
מִתְכַּוֵּן, מִתְכּוֹנֵן
|
יִתְכַּוֵּן, יִתְכּוֹנֵן
|
הִתְכַּוֵּן, הִתְכּוֹנֵן
|
לְהִתְכַּוֵּן, לְהִתְכּוֹנֵן
|
| |
|
השורש כון
|
השורש כ־ו־ן הוא שורש הניטה בבניינים הכבדים נוטה הוא גם על פי גזרת השלמים וגם על פי גזרת נע"ו/י, יתר הנטייה נעשית על פי גזרת נע"ו/י .
כ־ו־ן
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
|
כֵּן
|
|
|
|
נִפְעַל
|
נָכוֹן
|
נָכוֹן
|
יִכּוֹן
|
הִכּוֹן
|
לְהִכּוֹן
|
הִפְעִיל
|
הֵכִין הִכְוִין
|
מֵכִין מַכְוִין
|
יָכִין יַכְוִין
|
הָכֵן הַכְוֵן
|
לְהָכִין לְהַכְוִין הֲכָנָה הַכְוָנָה
|
הֻפְעַל
|
הוּכַן
|
מוּכָן
|
יוּכַן
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
כִּוֵּן, כּוֹנֵן
|
מְכַוֵּן, מְכוֹנֵן
|
יְכַוֵּן, יְכוֹנֵן
|
כַּוֵּן, כּוֹנֵן
|
לְכַוֵּן, לְכוֹנֵן
|
פֻּעַל
|
כֻּוַּן, כּוֹנַן
|
מְכֻוָּן, מְכוֹנָן
|
יְכֻוַּן, יְכוֹנַן
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְכַּוֵּן, הִתְכּוֹנֵן
|
מִתְכַּוֵּן, מִתְכּוֹנֵן
|
יִתְכַּוֵּן, יִתְכּוֹנֵן
|
הִתְכַּוֵּן, הִתְכּוֹנֵן
|
לְהִתְכַּוֵּן, לְהִתְכּוֹנֵן
|
| |
|