לשון חז"ל תאריך בלוח השנה העברי. היום הששה עשר בחודש ניסן. יום הקרבת קרבן העומר.
שגיאות פרמטריות בתבנית:צט/משנה פרמטרי חובה [ 3 ] חסריםשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:משנה) חסר מספר פרק. ”מרכיבין דקלים כל היום וכורכין את שמע וקוצרין וגודשין לפני העומר ולא מיחו בידם ואלו שמיחו“ (משנה, מסכת פסחים – פרק , משנה ח)
[עממי] תקופת זמן בין ששה עשר בניסן ועד חג השבועות. קיצור מספירת העומר
נראה שמשמעות 2 היא היסוד למילה. ושורשה מעֲרֵמָה. אך יתכן שלהיפך. ב"אגרות בר כוכבא" דורש בר כוכבא מפקודיו - "די יעמרן וישלחן למחניא, פירוש: שיערמם (יבול של שיבולים) וישלח למחנה" . מופיע בתוספתא - ”רבי יהודה אומר העושה כל שדהו עומרין (ומעמר) בהן (כמעמר) לגדיש“ (תוספתא, מסכת פאה – פרק ג, הלכה ה)[1][2].
משמעות 3 מתייחסת למנחת הקרבן שהיתה כנראה כנפח עומר-שעורים (1). משמעות (4),(5) נגזרות מן 'שם הקרבן/מנחה'.
↑משמעות 2 מופיעה תדיר בלשון חז"ל , ורק במקום אחד (שם) במקרא. המקובל רבי יעקב עדס הוכיח שעומר אינו במשמעות של 'מידה'. שכן אינו תואם את גדרי הדינים לחיוב העומר המדובר בפסוק זה (מצות שכחה)
↑עפ"י החוקר יהושוע מ. גרינץ, שבטי הערבים הנודדים בסיני נוהגים לכנות: "ספל קטן לשתייה" ,בשם - "אֻעְמְר" . השוו أَغْمَار 'אֲעְמר' - (غُمَر)[דרושה הבהרה] כלים לשתייה עבור אדם או בהמה
”החותך כריכות ועתיד לעמרן וכן אגודי השום ואגודות השום והבצלים אין להן שכחה המעמר מפני דליקה ומפני אמת המים אין להן שכחה מפני שעתיד לבחן“ (תוספתא, מסכת פאה – פרק ג, הלכה ח).
”כמה יגע אדם הראשון ולא טעם לוגמה אחת עד שזר' וחרש וקצר ועמר ודש וזרה וברר וטחן והרקיד ולש ואפה ואחר כך אכל“ (תוספתא, מסכת ברכות – פרק ו, הלכה ב)
”פעם אחת הלך רבי למקום אחד וראה מקום דחוק לתלמידים, ויצא לשדה ומצא שדה מלאה עומרים ועימר רבי כל השדה כולה“ (בבלי, מסכת שבת – דף קכז, עמוד א)