מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- בישל בחלל השחון של התנור.
- ”וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ“ (בראשית יט, פסוק ג)
- ”וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַיהוָה מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר“ (שמות טז, פסוק כג)
- ”לוּ יֶחֱזֵנִי נָח, וְהוּא רָשׁ, יֵדַע / בַּמֶּה יְמִינִי הוֹד וְהוֹן אָסָפָה/ מֵרִיב בְּיָגֵעַ וְאוֹפֶה סֹלֶת / פִּיו יַאֲכִיל סֹלֶת אֲשֶׁר לוֹ אָפָה“ (אִם תֵּבְךְּ, מאת שמואל הנגיד, בפרויקט בן יהודה)
- "וידיה הקטנת עושות מלאכה הרבה, מבשלת ואופה ומכבסת ומאחה את הקרעים" (סיפור פשוט, מאת ש"י עגנון)
- "עשינו לו תכף כסא שבת / אפינו לו פיתה חמה אחת" (הטיול הגדול, מאת נעמי שמר)
- הנשים תֹאפנה חלות בטקס הפרשת חלה, ותברכנה עליהן.
- מן המקורות.
- אכדית - אֶפּאֻ epû.
- אוגריתית,וארמית קדומה - אַפִּי ʔpy . ארמית חדשה, אַפֲּיַא - Apaya בהוראת משלח היד - "אופה"
- סורית -ܐܦܝܐ
- ערבית דרומית עתיקה - 𐩱 𐩰 𐩺 (אפה)
- כהיגד, בלשון ארמית של המאה-2 לסה"נ - "דסמידא מתאפא בתנרא", בהוראת - "(לחמניית) סמולינה הנאפית בתנור" [1].
- בפסיקתא דרב כהנא מן המאה ה-5 לספירה - "חד תור - ואפה ליה, חדה אצו דפיתא", תרגום - "יאפה לו יונה אחת , ובצק לפיתה אחת".
| השורש אפה א
|
|
השורש א־פ־י/ה א הוא שורש מורכב השייך גם לגזרת נפ"א וגם לגזרת נל"י/ה.
| א־פ־י/ה
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
אָפָה
|
אוֹפֶה,אָפוּי
|
יֹאפֶה
|
אֱפֵה
|
לֶאֱפוֹת
|
| נִפְעַל
|
נֶאֱפָה
|
נֶאֱפֶה
|
יֵאָפֶה
|
הֵאָפֶה
|
לְהֵאָפוֹת
|
| הִפְעִיל
|
|
|
|
|
|
| הֻפְעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
|
|
|
|
|
| פֻּעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
הִתְאַפָּה
|
מִתְאַפֶּה
|
יִתְאַפֶּה
|
הִתְאַפֵּה
|
לְהִתְאַפּוֹת
|
| |
|
