מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
יש להוסיף לדף זה את הערך: אַלָּם. |
ניתוח דקדוקי |
כתיב מלא | אילם |
הגייה* | ilem |
חלק דיבר | שם־תואר |
מין | זכר |
שורש | א־ל־ם |
דרך תצורה | משקל קִטֵּל |
נטיות | ר׳ אִלְּמִים; נ׳ אִלֶּמֶת; ר׳ אִלְּמֵי־, נ"ר אִלְּמוֹת־ |
- לשון המקרא שאינו יכול להשמיע קול. חסר יכולת דיבור.
- ”וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי ה'“ (שמות ד, פסוק יא)
- ”מָה הוֹעִיל פֶּסֶל כִּי פְסָלוֹ יֹצְרוֹ מַסֵּכָה וּמוֹרֶה שָּׁקֶר כִּי בָטַח יֹצֵר יִצְרוֹ עָלָיו לַעֲשׂוֹת אֱלִילִים אִלְּמִים“ (חבקוק ב, פסוק יח)
- אלמות עלולה לנבוע מחרשות מולדת, מנזק מוחי, אך גם מדיכאון או מטראומה נפשית
- בהשאלה: חסר קול, שותק, דומם.
- מקראי. משקל קִטֵּל הוא משקל אופייני לבעלי מומים (למשל: עוור, פיסח, קטע). השורש הוא א-ל-ם שעניינו שתיקה.
ניתוח דקדוקי – פועל |
כתיב מלא | אילם |
שורש וגזרה | א־ל־ם |
בניין | פיעל |
- לשון המקרא הכין אלומה.
- ”וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי.“ (בראשית לז, פסוק ז)
- מופיע פעם יחידה, בפסוק לעיל מבראשית לז. פועל שאין לו מובן בפני עצמו, אלא בצירוף שם העצם, וביחוד לו.
ניתוח דקדוקי |
כתיב מלא | אלם |
הגייה* | elem |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | א־ל־ם |
דרך תצורה | משקל קֵטֶל |
נטיות | |
- לשון המקרא [מליצה] שתיקה, חוסר יכולת להשמיע קול, שקט, דממה.
- המקור מקראי. המילה מופיעה בספר תהילים בלבד (נו א, נח ב) ומשמעותה שם אינה ברורה.