מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
 יש להוסיף לדף זה את הערך: אַלָּם.
|
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
אילם
|
| הגייה* |
ilem
|
| חלק דיבר |
שם־תואר
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
א־ל־ם
|
| דרך תצורה |
משקל קִטֵּל
|
| נטיות |
ר׳ אִלְּמִים; נ׳ אִלֶּמֶת; ר׳ אִלְּמֵי־, נ"ר אִלְּמוֹת־
|
- לשון המקרא שאינו יכול להשמיע קול. חסר יכולת דיבור.
- ”וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי ה'“ (שמות ד, פסוק יא)
- ”מָה הוֹעִיל פֶּסֶל כִּי פְסָלוֹ יֹצְרוֹ מַסֵּכָה וּמוֹרֶה שָּׁקֶר כִּי בָטַח יֹצֵר יִצְרוֹ עָלָיו לַעֲשׂוֹת אֱלִילִים אִלְּמִים“ (חבקוק ב, פסוק יח)
- אלמות עלולה לנבוע מחרשות מולדת, מנזק מוחי, אך גם מדיכאון או מטראומה נפשית
- בהשאלה: חסר קול, שותק, דומם.
- מקראי. משקל קִטֵּל הוא משקל אופייני לבעלי מומים (למשל: עוור, פיסח, קטע). השורש הוא א-ל-ם שעניינו שתיקה.
| ניתוח דקדוקי - פועל
|
| כתיב מלא |
אילם
|
| שורש וגזרה |
א־ל־ם
|
| בניין |
פיעל
|
- לשון המקרא הכין אלומה.
- ”וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי.“ (בראשית לז, פסוק ז)
- מופיע פעם יחידה, בפסוק לעיל מבראשית לז. פועל שאין לו מובן בפני עצמו, אלא בצירוף שם העצם, וביחוד לו.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
אלם
|
| הגייה* |
elem
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
א־ל־ם
|
| דרך תצורה |
משקל קֵטֶל
|
| נטיות |
|
- לשון המקרא [מליצה] שתיקה, חוסר יכולת להשמיע קול, שקט, דממה.
- המקור מקראי. המילה מופיעה בספר תהילים בלבד (נו א, נח ב) ומשמעותה שם אינה ברורה.
- ראו אלים
