בנין

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בִּנְיָן[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא בניין
הגייה* binyan
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ב־נ־י/ה
דרך תצורה משקל קִטְלָן
נטיות ר׳ בִּנְיָנִים; בִּנְיַן־, ר׳ בִּנְיְנֵי־
בניין רב‏‏־קומות
  1. מלאכת הקמת מבנים.
    • "כֵּן יי אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ." (הגדה של פסח)
    • ”עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ, מְמַעֲטִין בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, בְּבִנְיָן וּבִנְטִיעָה, בְּאֵרוּסִין וּבְנִשּׂוּאִין וּבִשְׁאֵלַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ.“ (משנה, מסכת תעניתפרק א, משנה ז)
  2. מבנה גדול ובעל חלל הנועד לשיכון או התכנסות של פרטים. חלל זה תחום מצדדיו בקירות, ועל־פי־רוב הוא מקורה.
    • ”וְהִנֵּה חוֹמָה מִחוּץ לַבַּיִת סָבִיב סָבִיב וּבְיַד הָאִישׁ קְנֵה הַמִּדָּה שֵׁשׁ-אַמּוֹת בָּאַמָּה וָטֹפַח וַיָּמָד אֶת-רֹחַב הַבִּנְיָן קָנֶה אֶחָד וְקוֹמָה קָנֶה אֶחָד“ (יחזקאל מ, פסוק ה)
    • ”אֱדַיִן כְּנֵמָא אֲמַרְנָא לְּהֹם מַן-אִנּוּן שְׁמָהָת גֻּבְרַיָּא דִּי-דְנָה בִנְיָנָא בָּנַיִן“ (עזרא ה, פסוק ד) (מארמית: אֲזַי כֵּן אָמַרְנוּ לָהֶם מִי הֵם שְׁמוֹת אֲנָשִׁים שֶׁבּוֹנִים בִּנְיָן זֶה)
    • עברנו לגור בבניין חדש.
  3. [בלשנות] תבנית של תנועות ועיצורים, שלתוכה משובצים עיצורי השורש לגזירת פעלים בשפות השמיות.
    • הפועל "נשמר" שייך לבניין נפעל.
    • היום למדתי בבית הספר את הבניין הראשון משבעת הבניינים בעברית.

צירופים[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

תרגום[עריכה]

מלאכת הקמת מבנים

מבנה גדול ובעל חלל

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקיפדיה ערך בוויקיפדיה: בניין
ויקיספר ספר לימוד בוויקיספר: חומרי בניה


השורש בנה

השורש ב־נ־ה הוא שורש מגזרת נל"י/ה.

ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית
גזרה
הופיע לראשונה בלשון במקרא

נטיות הפעלים[עריכה]

ב־נ־ה עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל בָּנָה בּוֹנֶה

(ב׳ פעוּל: בָּנוּי)

יִבְנֶה בְּנֵה לִבְנוֹת
נִפְעַל נִבְנָה נִבְנֶה יִבָּנֶה הִבָּנֶה לְהִבָּנוֹת
הִפְעִיל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הֻפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פִּעֵל בִּנָּה מְבַנֶּה יְבַנֶּה בַּנֵּה לְבַנּוֹת
פֻּעַל בֻּנָּה מְבֻנֶּה יְבֻנֶּה -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְבַּנָּה מִתְבָּנֶּה יִתְבַּנֶּה הִתְבַּנֵּה לְהִתְבַּנוֹת

הערות[עריכה]

  • בגזרת ל"י, בעבר בגוף ראשון ושני בבניין קל ע' הפועל מנוקדת בחיריק, כגון קָנִיתִי, בָּנִיתָ. בשאר הבניינים בגוף ראשון ושני ע' הפועל מנוקדת בחיריק או בצירי. למשל: נִפְנִינוּ, נִפְנֵינוּ; צֻוִּיתִי, צֻוֵּיתִי. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 64)[1]