עמיר

עָמִיר

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	עמיר
הגייה*	amir
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ע־מ־ר א
דרך תצורה	משקל קָטִיל
נטיות

1. לשון המקרא צרור קטן של שיבולים קצורות

   • ”הִנֵּה אָנֹכִי מֵעִיק, תַּחְתֵּיכֶם, כַּאֲשֶׁר תָּעִיק הָעֲגָלָה, הַמְלֵאָה לָהּ עָמִיר.“ (עמוס ב, פסוק יג)
   • ”וְהֵמָּה, לֹא יָדְעוּ מַחְשְׁבוֹת יְהוָה, וְלֹא הֵבִינוּ, עֲצָתוֹ: כִּי קִבְּצָם, כֶּעָמִיר גֹּרְנָה“ (מיכה ד, פסוק יב)

2. שם פרטי לזכר.

   • "אנ'לא עמיר בניון / אין לי כזה מנעד / אני לא שירי, גבסו או נינט / לא, אף פעם לא הייתי בכוכב נולד" (שר מהלב, מאת ציון ברוך)

גיזרון

• המילה עמיר מופיעה בארבעה מקומות בתנ"ך.

1. "...וּכְעָמִיר מֵאַחֲרֵי הַקֹּצֵר, וְאֵין מְאַסֵּף" (ירמיהו, פרק ט', פסוק כ"א)
2. "ביום ההוא אשים את-אלופי יהודה ככיור אש בעצים, וכלפיד אש בעמיר..." (זכריה, פרק י"ב, פסוק ו')
3. בלשון חכמים מופיע גם "עמיר כמלוא פי טלה" (שבת ז, ד), שכנראה אינו צרור שיבולים, אך משמעות המילה לא הובררה דיה.