לש

לָשׁ

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	לש
שורש וגזרה	ל־ו־שׁ, גזרת נע"ו/י
בניין	פָּעַל (קַל)

אדם לש בצק בידיו

1. כָּבַשׁ וְגִלְגֵּל וּמָעַךְ בְּיָדָיו אוֹ בְּמַכְשִׁיר עִסָּה (שֶׁיְּסוֹדָה קֶמַח וָמַיִם) עַד אֲשֶר נֶהְפְּכָה לְבָצֵק מוּכָן לַעֲשׂוֹת בּוֹ שִׁמּוּשׁ בַּאֲפִיָּה אוֹ בְּבִשּׁוּל.

   • "...וַיֹּאמֶר (אַבְרָהָם), מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת- לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת" (בראשית יח, פסוק ו)
   • "אין לָשִׁין את העיסה בחלב ואם לָשׁ כל הפת אסורה..." (תלמוד בבלי, סדר מועד, מסכת פסחים , דף ל"ו)
   • "ואם לָשׁ כל הפת- אסורה, מפני הרגל עבירה..." (משנה תורה להרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות , פרק כ"ב)
   • "והוא יֻקַּח לכמה מיני מאכל, לָלוּשׁ בו הלביבות ועוגות ומרקחת..." "ראשית לימודים א'", ברוך לינדא
   • "...גַּם הַנָּשִׁים עוֹבְדוֹת הַלַּיְלָה הַזֶּה- לָשׁוֹת בָּצֵק וּמְקַטְּפוֹת, קוֹצְבוֹת בָּשָׂר וְעוֹשׂוֹת לְבִיבוֹת..." "האבות והבנים", מנדלי מוכר ספרים

גיזרון

• פועל מקראי, מקבילות לשורש העברי לו"ש גם באכדית: lasu, בארמית: לוש, וכן באוגריתית: לש.

נגזרות

• לִישָׁה
• לוש

ראו גם

• קִטֵּף
• בָּלַל
• הוּלַשׁ
• נִלּוֹשׁ

השורש לושׁ
השורש ל־ו־שׁ הוא שורש מגזרת נע"ו/י. נטיות הפעלים ל־ו־שׁ עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל קַל לָשׁ לָשׁ (ב׳ פעוּל: לוּשׁ) יָלוּשׁ לוּשׁ לָלוּשׁ נִפְעַל נִלּוֹשׁ נִלּוֹשׁ יִלּוֹשׁ הִלּוֹשׁ לְהִלּוֹשׁ הִפְעִיל הֻפְעַל הוּלַשׁ מוּלָשׁ יוּלַשׁ -אין- -אין- פִּעֵל פֻּעַל -אין- -אין- הִתְפַּעֵל