הוציא

הוֹצִיא

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	הוציא
שורש וגזרה	י־צ־א, גזרת נפ"יו, גזרת נל"א
בניין	הִפְעִיל

1. הֶעֱבִיר דָּבָר לִרְשׁוּת הַחוּץ, גָּרַם שֶׁיֵּצֵא, הֶפֶךְ מִן "הִכְנִיס".

   • "מִבַּעַד לְאֶשְׁנַבִּי אֶת-רֹאשִׁי אוֹצִיאָה/ אַף-אֶקְרָא לַסְּעָרָה וְאֶשְׁאַל אֶת-פִּיהָ..." "הִרְהוּרֵי לָיְלָה", חיים נחמן ביאליק
   • ”...בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה“ (שמות ג, פסוק יב)
   • "ויש שהוא מוציא, ואינו מכניס" (משנה, סדר טהרה, מסכת נידה, פרק ו', ב')
   • "האישה שהיא מקשה לילד-מחתכין את הוולד במעיה, ומוציאין אותו אברים אברים: מפני שחייה קודמין לחייו" (משנה, סדר טהרה, מסכת אוהלות, פרק ז')

2. לשון המקרא סִיַּע וְעָזַר לְהֵחָלֵץ וּלְהִתמַלֵּט מן-.

   • ”צָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ; מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי“ (תהילים כז, פסוק יז)

3. לשון המקרא קָצַץ תַּשְׁלוּם, שִׁלֵּם כֶּסֶף בַּעֲבוּר-.

   • ”וְנָתְנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן [...] וַיּוֹצִיאֻהוּ לְחָרָשֵׁי הָעֵץ וְלַבֹּנִים...“ (מלכים ב׳ יב, פסוק יב)
   • "המוציא הוצאות על נכסי אשתו הוציא הרבה ואכל קימעא..." (תלמוד בבלי, סדר נשים, מסכת כתובות, דף ע"ט, ב')

4. לעתים כקיצור מן "הוציא לאור" פִּרְסֵם, הֵבִיא לְהַכָּרָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים.

   • ”גַּם טוֹבֹתָיו הָיוּ אֹמְרִים לְפָנַי, וּדְבָרַי הָיוּ מוֹצִיאִים לוֹ...“ (נחמיה ו, פסוק יט)
   • בשבוע הבא, יוציא הסופר את ספרו השנים-עשר.

5. הִצְמִיחַ.

   • ”וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ...“ (בראשית א, פסוק יב)

6. עָשָׂה שֶׁדָּבָר לֹא יִכָּלֵל בְּתוֹךְ-, הִפְרִיד אוֹ בִּדֵּל דָּבָר מִתּוֹךְ-.

   • "...אמר מר האזרח להוציא את הנשים למימרא דאזרח..." (תלמוד בבלי, סדר מועד, מסכת סוכה, דף כ"ח)
   • כל האותיות בעברית יכולות לקבל דגש, להוציא את חמש האותיות הגרוניות שאינן יכולות.

גיזרון

• השורש יצ"א הינו מן המקרא, פועל דומה גם באכדית: wasu.

צירופים

הוציא יקר מזולל הוציא לאור הוציא מפיו הוציא מוניטין הוציא ידי חובה הוציא את הגרון

הוציא רוחו הוציא משפט הוציא את השבת הוציא את המעשה הוציא לעז המוציא

נגזרות

• הוצאה

מילים נרדפות

חִלֵּץ (2) מִלֵּט (2) הִצִּיל (2) שִׁלֵּם (3)

פרסם (4) נשא (5) הצמיח (5)

ראו גם

• יצא
• הוּצָא