מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
נרות שכבו
- שכלתה בו האש, או שזרם החשמל ניתק ממנו.
- ”אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל־הַמִּזְבֵּחַ; לֹא תִכְבֶּה.“ (ויקרא ו, פסוק ו)
- ”לַיְלָה וְיוֹמָם לֹא תִכְבֶּה, לְעוֹלָם יַעֲלֶה עֲשָׁנָהּ; מִדּוֹר לָדוֹר תֶּחֱרָב, לְנֵצַח נְצָחִים אֵין עֹבֵר בָּהּ.“ (ישעיהו לד, פסוק י)
- ”בְּאֶפֶס עֵצִים תִּכְבֶּה־אֵשׁ; וּבְאֵין נִרְגָּן יִשְׁתֹּק מָדוֹן.“ (משלי כו, פסוק כ)
- ”טָעֲמָה כִּי־טוֹב סַחְרָהּ; לֹא־יִכְבֶּה בַלַּיְלָה נֵרָהּ.“ (משלי לא, פסוק יח)
- פתאום הייתה הפסקת חשמל, וכל המכשירים בבית כבו.
מילים נרדפות[עריכה]
| ניתוח דקדוקי - פועל
|
| כתיב מלא |
כיבה
|
| שורש וגזרה |
כ־ב־י/ה
|
| בניין |
פִּעֵל
|
כבאי מכבה שריפה בעזרת מטפה.
- חנק את האש וגרם שתיפסק, או שניתק את זרם החשמל וגרם שזה יפסק.
- ”וַיַּעֲזָר-לוֹ אֲבִישַׁי בֶּן-צְרוּיָה וַיַּךְ אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִיתֵהוּ אָז נִשְׁבְּעוּ אַנְשֵׁי-דָוִד לוֹ לֵאמֹר לֹא-תֵצֵא עוֹד אִתָּנוּ לַמִּלְחָמָה וְלֹא תְכַבֶּה אֶת-נֵר יִשְׂרָאֵל.“ (שמואל ב׳ כא, פסוק יז)
- ”וְהָיָה הֶחָסֹן לִנְעֹרֶת וּפֹעֲלוֹ לְנִיצוֹץ וּבָעֲרוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וְאֵין מְכַבֶּה.“ (ישעיהו א, פסוק לא)
- ”הִמֹּלוּ לַיהֹוָה וְהָסִרוּ עָרְלוֹת לְבַבְכֶם אִישׁ יְהוּדָה וְישְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם פֶּן-תֵּצֵא כָאֵשׁ חֲמָתִי וּבָעֲרָה וְאֵין מְכַבֶּה מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם.“ (ירמיהו ד, פסוק ד)
- ”וְכִסֵּיתִי בְכַבּוֹתְךָ שָׁמַיִם וְהִקְדַּרְתִּי אֶת-כֹּכְבֵיהֶם שֶׁמֶשׁ בֶּעָנָן אֲכַסֶּנּוּ וְיָרֵחַ לֹא-יָאִיר אוֹרוֹ.“ (יחזקאל לב, פסוק ז)
- ”דִּרְשׁוּ אֶת יְהוָה וִחְיוּ פֶּן יִצְלַח כָּאֵשׁ בֵּית יוֹסֵף וְאָכְלָה וְאֵין מְכַבֶּה לְבֵית אֵל.“ (עמוס ה, פסוק ו)
- ”מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת-הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ אִם-יִתֵּן אִישׁ אֶת-כָּל-הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ.“ (שיר השירים ח, פסוק ז)
- ”גַּם סָגְרוּ דַּלְתוֹת הָאוּלָם וַיְכַבּוּ אֶת-הַנֵּרוֹת וּקְטֹרֶת לֹא הִקְטִירוּ וְעֹלָה לֹא-הֶעֱלוּ בַקֹּדֶשׁ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.“ (דברי הימים ב׳ כט, פסוק ז)
.jpg)
