מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
יצר עצם חדש, לרוב באמצעות צירוף כמה עצמים פשוטים.
"וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ וַיְהִי בֹּנֶה עִיר וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ" (בראשית ד , פסוק יז ) "בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים" (מלכים א׳ ח , פסוק יג ) "וָאֶתֵּן לָכֶם אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָגַעְתָּ בָּהּ וְעָרִים אֲשֶׁר לֹא בְנִיתֶם ..." (יהושוע כד , פסוק יג ) "בנה בית חדש, וקנה כלים חדשים, אומר ברוך שהחינו" (משנה ברכות ט ג )
לשון המקרא. מקביל בערבית השורש بنى (בני), במשמעות דומה.
מילים נרדפות [ עריכה ]
השורש בנה
השורש ב־נ־ה הוא שורש מגזרת נל"י/ה .
נטיות הפעלים [ עריכה ]
ב־נ־ה עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל בָּנָה בּוֹנֶה יִבְנֶה
בְּנֵה
לִבְנוֹת
נִפְעַל נִבְנָה נִבְנֶה
יִבָּנֶה
הִבָּנֶה
לְהִבָּנוֹת
הִפְעִיל -אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
הֻפְעַל -אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
פִּעֵל בִּנָּה מְבַנֶּה
יְבַנֶּה
בַּנֵּה
לְבַנּוֹת
פֻּעַל בֻּנָּה מְבֻנֶּה
יְבֻנֶּה
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל הִתְבַּנָּה מִתְבָּנֶּה
יִתְבַּנֶּה
הִתְבַּנֵּה
לְהִתְבַּנוֹת
בגזרת ל"י, בעבר בגוף ראשון ושני בבניין קל ע' הפועל מנוקדת בחיריק, כגון קָנִיתִי, בָּנִיתָ. בשאר הבניינים בגוף ראשון ושני ע' הפועל מנוקדת בחיריק או בצירי. למשל: נִפְנִינוּ, נִפְנֵינוּ; צֻוִּיתִי, צֻוֵּיתִי. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 64)[1]
