מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- הניף, בדר"כ את ידו, עם כלי אחוז בה או לאו- והטיח בגוף בדר"כ בהפעלת כוח.
- ”וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל“ (במדבר כב, פסוק כז)
- ”הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע לֹא תָצוּמוּ כַיּוֹם לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם“ (ישעיהו נח, פסוק ד)
- ”כֹּה אָמַר ה' אלדים הַכֵּה בְכַפְּךָ וּרְקַע בְּרַגְלְךָ וֶאֱמָר אָח“ (יחזקאל ו, פסוק יא)
- ”הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם וּנְחָלִים יִשְׁטֹפוּ“ (תהלים עח, פסוק כ)
- ”ועד ימיו היה פטיש מכה בירושלים“ (משנה, מסכת מעשר שני – פרק ה, משנה טו)
- ”המכה אביו ואמו ועשה בהן חבורה, והחובל בחבירו בשבת, פטור מכולן, מפני שהוא נדון בנפשו“ (משנה, מסכת בבא קמא – פרק ח, משנה ה)
- הביא נזק, כליון או מוות.
- ”וַיַּךְ גַּפְנָם וּתְאֵנָתָם וַיְשַׁבֵּר עֵץ גְּבוּלָם“ (תהלים קה, פסוק לג)
- ”הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהִיא לְפִי חָרֶב הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ“ (דברים יג, פסוק טז)
- ”בְּיוֹם הַכֹּתִ֤י כָל־בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי אֹתָם לִי“ (במדבר ח, פסוק יז)
- ”הוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִיאֵל מוֹאָב וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבּוֹר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג“ (דברי הימים א׳ יא, פסוק כב)
- ”וַיֹּאמְרוּ תְּנִי אֶת מַכֵּה אָחִיו וּנְמִתֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אָחִיו אֲשֶׁר הָרָג“ (שמואל ב׳ יד, פסוק ז)
- ”וַיִּשְׁמַע הָעָם הַחֹנִים לֵאמֹר קָשַׁר זִמְרִי וְגַם הִכָּה אֶת הַמֶּלֶךְ וַיַּמְלִכוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶת עָמְרִי“ (מלכים א׳ טז, פסוק טז)
- ”וּבָא וְהִכָּה אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת וַאֲשֶׁר לַשְּׁבִי לַשֶּׁבִי וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב לֶחָרֶב“ (ירמיהו מג, פסוק יא)
- לשון חז"ל (משמעות משוערת) השמיע קולו למרחק רב[1].
- מילה מקראית. משמעות 1 פחות מצויה במקורות ולאור משמעותו הרחבה של השורש נראה שהיא השאלה ממשמעות 2 העיקרית -לשון חסרון כליון.
- ↑ לא מצוי במובן זה. במובאה זו מפרשים שמתייחס לאדם בקולו או לחליל.ראו גם הכה גלים ניב בימינו בעל משמעות קרובה
| השורש נכה
|
|
השורש נ־כ־ה הוא שורש מורכב המשתייך גם לגזרת חפ"נ וגם לגזרת נל"י/ה.
| נ־כ־ה
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
| נִפְעַל
|
נִכָּה
|
נִכֶּה
|
יִנָּכֶה
|
הִנָּכֵה
|
לְהִנָּכוֹת
|
| הִפְעִיל
|
הִכָּה
|
מַכֶּה
|
יַכֶּה
|
הַכֵּה
|
לְהַכּוֹת
|
| הֻפְעַל
|
הֻכָּה
|
מֻכֶּה
|
יֻכֶּה
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
נִכָּה
|
מְנַכֶּה
|
יְנַכֶּה
|
נַכֵּה
|
לְנַכּוֹת
|
| פֻּעַל
|
נֻכָּה
|
מְנֻכֶּה
|
יְנֻכֶּה
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
הִתְנַכָּה
|
מִתְנַכֶּה
|
יִתְנַכֶּה
|
הִתְנַכֵּה
|
לְהִתְנַכּוֹת
|
| |
|
- קיבל מכות ממישהו או שניחתה עליו צרה.
- ”וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן סָלוּא “ (במדבר כה, פסוק יד)
- ”וְהִנֵּה עֲבָדֶיךָ מֻכִּים וְחָטָאת עַמֶּךָ“ (שמות ה, פסוק טז)
- ”עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה כָּל רֹאשׁ לָחֳלִי וְכָל לֵבָב דַּוָּי“ (ישעיהו א, פסוק ה)
- ”הֻכָּה אֶפְרַיִם שָׁרְשָׁם יָבֵשׁ פְּרִי בַל יַעֲשׂוּן“ (הושע ט, פסוק טז)
- ”בָּא אֵלַי הַפָּלִיט מִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר הֻכְּתָה הָעִיר“ (יחזקאל לג, פסוק כא)
- ” וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה“ (ישעיהו נג, פסוק ד)
- צורת הסביל של הִכָּה לעיל. במקרא פעם אחת בכתיב מלא: ”הוּכָּה כָעֵשֶֹב ויבש לבי כי שכחתי מאכול לחמי“ (תהלים קב, פסוק ה).
