הציל

תוכן עניינים

חילץ מצרה או מאי-נוחות, מילט.

המזגן שהתקינו ממש הציל אותנו מהחום הנורא של הקיץ.
"כַּאֲשֶׁר יַצִּיל הָרֹעֶה מִפִּי הָאֲרִי שְׁתֵּי כְרָעַיִם אוֹ בְדַל אֹזֶן" (עמוס ג, פסוק יב).
"וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח-פֶּסַח הוּא לַיהוָה, אֲשֶׁר פָּסַח עַל-בָּתֵּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, בְּנָגְפּוֹ אֶת-מִצְרַיִם, וְאֶת-בָּתֵּינוּ הִצִּיל; וַיִּקֹּד הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ" (שמות יב, פסוק כז).
"רבי יונתן בן שאול אומר: רודף אחר חבירו להורגו ויכול להצילו באחד מאבריו ולא הציל - נהרג עליו" (בבלי, מסכת סנהדרין – דף נז, עמוד א).
"הכדור והפקעת של גמי שנתנן על פי החבית... לא הציל [מטומאה] עד שימרח מלמעלן ומלמטן - כלים י׳ ד'" (אוצר מאמרי הלכה - חלק א', עמוד רס"ה, 2289, באתר HebrewBooks).

מן המקרא.
משמעות הפועל הערבי تَنَصَّلَ מאותו השורש היא בין היתר: "נחלץ"^[1].
שורש דומה קיים גם בארמית^[2].
השורש נצל (להציל, לנצל, להתנצל) קשור בלקיחה של משהו ממקומו. בתורה נאמר על בני ישראל: "וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" (שמות יב, פסוק לו), כלומר: לוקחים מהם כלים (ולא במטרה להשיב). בהמשך נכתב "וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם" (שמות לג, פסוק ו) - כלומר: הסירו מעצמם את התכשיטים (בבניין התפעל הפעלים לרוב חוזרים אל מבצע הפעולה). הפועל 'הִצִּיל' הוא בבניין הפעיל, שהוא בניין פעיל, ומשמעותו: הסיר ממישהו את הסכנה, לקחו מהסכנה שבה הוא נמצא^[3].

השורש נ־צ־ל הוא שורש מגזרת חפ"נ.

↑ מנחם מילסון, מילון ערבי-עברי מיוסד על מילון איילון-שנער.,
↑ אברהם אבן־שושן, המלון החדש, ירושלים: הוצאת קרית־ספר בע"מ, 1981, כרך שני, עמוד 873, השורש נ-צ-ל.
↑ רד"ק, ספר השרשים, עמוד 224, השורש נ-צ-ל.,