מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
פרח
הגייה *
pe rakh
חלק דיבר
שם־עצם
מין
זכר
שורש
פ־ר־ח א
דרך תצורה
משקל קֶטֶל
נטיות
ר׳ פְּרָחִים; פֶּרַח־, ר׳ פִּרְחֵי־
פרחים בישראל
חלקי הפרח, לחצו להגדלה
איבר בחלק מהצמחים , העשוי מעלים סדורים , המשמש לרבייה זוויגית .
”...וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים.“ (במדבר יז , פסוק כג )
”וְעָבְיוֹ טֶפַח, וּשְׂפָתוֹ כְּמַעֲשֵׂה שְׂפַת־כּוֹס פֶּרַח שׁוֹשָׁן; אַלְפַּיִם בַּת, יָכִיל.“ (מלכים א׳ ז , פסוק כו )
”כִּי־לִפְנֵי קָצִיר כְּתָם־פֶּרַח וּבֹסֶר גֹּמֵל יִהְיֶה נִצָּה...“ (ישעיהו נח , פסוק ה )
"פֶּרַח נָתַתִּי לְנוּרִית / קָטָן וְיָפֶה וְכָחֹל / תַּפּוּחַ נָתַתִּי לְנוּרִית / נָתַתִּי הַכֹּל" (דני גיבור , מאת מרים ילן שטקליס )
בגינתנו יש פרחים רבים.
מי שחדש בתחום , ולומד מאלו שמעליו בהיררכיה .
”וְאַרְבָּעָה יְלָדִים מִפִּרְחֵי כְהֻנָּה וּבִידֵיהֶם כַּדִּים שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁל מֵאָה וְעֶשְׂרִים לֹג, שֶׁהֵן מַטִּילִין לְכָל סֵפֶל וָסֵפֶל.“ (משנה, מסכת סוכה – פרק ה, משנה ב )
בכל שנה יש בצה"ל פרחי ־טיס מעטים.
[סלנג] בהשאלה: כינוי לאישה יפה .
"פרח שלי, הו פרח , / למה לבך כמו קרח? / באצבעך לגעת, / ורק לשים טבעת" (פרח שלי , מאת חיים חפר )
"ולי קראת פרח ועיניים / אני זוכרת הייתי נשמה" (הייתי בגן עדן , מאת אהוד מנור )
מה פרח כמוך עושה במקום כזה?
המילה נגזרה מן הפועל פָּרַח (ראו להלן).
בניב בֵּגַ'ה השייך לשפות כושיות - פַר fār , בהוראת פרח.
אכדית (פַּרְאֲּחֻ parāḫu) ◄ לשפות שמיות אחרות כמו געז,ארמית, ◄ וערבית - ראה: (פֲארְח "فرخ ").
ערך בוויקיפדיה:
פרח תמונות ומדיה בוויקישיתוף:
פרחים
השורש פרח
שורש זה מחולק לשני שורשים נפרדים. שורשים אלה התפתחו ממקורות שונים או שהוראותיהם התרחקו זו מזו במידה רבה:
פ־ר־ח א - צמיחה ולבלוב.
פ־ר־ח ב - תעופה ובריחה.
שנפתחו פרחיו .
”וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם, וְהִוא כְפֹרַחַת ; עָלְתָה נִצָּהּ, הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים.“ (בראשית מ , פסוק י )
”אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל; יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה, וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן.“ (הושע יד , פסוק ו )
”אֶל־גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי, לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל; לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן, הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים.“ (שיר השירים ו , פסוק יא )
”שְׁקִיעוֹת בָּהָר תִּבְעַרְנָה וְתִדְעַכְנָה / אֲבָל כַּלָּנִיּוֹת תָּמִיד תִּפְרַחְנָה “ (כַּלָּנִיּוֹת , מאת נתן אלתרמן בזֶמֶרֶשֶׁת )
בהשאלה: התפתח, הצליח, התקדם.
”...יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב, יָצִיץ וּפָרַח יִשְׂרָאֵל; וּמָלְאוּ פְנֵי־תֵבֵל, תְּנוּבָה.“ (ישעיהו כז , פסוק ו )
”יִפְרַח ־בְּיָמָיו צַדִּיק; וְרֹב שָׁלוֹם עַד־בְּלִי יָרֵחַ.“ (תהלים צב , פסוק ח )
עסקיו של בעל המכולת פרחו מאז בניית הבניינים החדשים.
הופיעו פצעים על עורו .
”וְהָיָה לְאָבָק עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם; וְהָיָה עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה לִשְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.“ (שמות ט , פסוק ט )
”וְאִם־פָּרוֹחַ תִּפְרַח הַצָּרַעַת בָּעוֹר; וְכִסְּתָה הַצָּרַעַת אֵת כָּל־עוֹר הַנֶּגַע מֵרֹאשׁוֹ וְעַד־רַגְלָיו...“ (ויקרא יג , פסוק יב )
”בַּהֶרֶת וּבָהּ שֵׂעָר לָבָן, פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁשֵּׂעָר לָבָן בִּמְקוֹמוֹ, טָהוֹר.“ (משנה, מסכת נגעים – פרק ח, משנה ג )
הנערה לא האמינה שהיא פורחת ביום הצילומים הכיתתיים.
השורש פרח א
ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית
צמיחה ולבלוב
גזרה
גזרת השלמים
הופיע לראשונה בלשון
המקרא
פ־ר־ח א
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
פָּרַח
פּוֹרֵחַ
יִפְרַח
פְּרַח
לִפְרֹחַ
נִפְעַל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
הִפְעִיל
הִפְרִיחַ
מַפְרִיחַ
יַפְרִיחַ
הַפְרַח
לְהַפְרִיחַ
הֻפְעַל
הֻפְרַח
מֻפְרָח
יֻפְרַח
-אין-
-אין-
פִּעֵל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
פֻּעַל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[2]
התעופף, טס, ריחף באוויר .
”מִי שֶׁהָלַךְ לְמְדִינַת הַיָּם וְאָבְדָה דֶרֶךְ שָׂדֵהוּ, אַדְמוֹן אוֹמֵר, יֵלֵךְ בַּקְּצָרָה; וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יִקְנֶה לוֹ דֶרֶךְ בְּמֵאָה מָנֶה, אוֹ יִפְרַח בָּאֲוִיר.“ (משנה, מסכת כתובות – פרק יג, משנה ז )
”רָאָה אוֹתָן רָצִין אַחַר מְצִיאָה, אַחַר צְבִי שָׁבוּר, אַחַר גּוֹזָלוֹת שֶׁלֹּא פָרְחוּ , וְאָמַר זָכְתָה לִי שָׂדִי, זָכְתָה לוֹ.“ (משנה, מסכת בבא מציעא – פרק א, משנה ד )
”עַל הַגָּדֵר קָפַץ אַנְקוֹר, / אַנְקוֹר קָטָן, אַנְקוֹר אָפֹר. / קָפַץ נִתֵּר לוֹ פֹּה וָשָׁם – / פִּתְאֹם פָּרַח וְנֶעְלַם.“ (הַאַנְקוֹר , מאת אנדה עמיר-פינקרפלד בזֶמֶרֶשֶׁת )
בהשאלה: הסתלק, עזב.
”'וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו' (ויקרא ז , פסוק כ ) - מי שטומאה פורחת ממנו, יצא בשר שאין טומאה פורחת ממנו; ואם איתא, הרי טומאה פורחת ממנו על ידי האור?“ (בבלי, מסכת זבחים – דף מג, עמוד ב )
השוטרים הגיעו אל הבית וגילו כי הפורץ פרח .
הפועל התגלגל אל השפה העברית מן השפה הארמית, שבה לפועל משמעות זהה. יש הסבורים כי מקורו בפועל בָּרַח, אולם לא נמצא לסברות אלו ביסוס. ככל הנראה, הפועל הארמי נגזר מהפועל פָּרַח שלעיל תוך הרחבת משמעות.
השורש פרח ב
ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית
תעופה ובריחה
גזרה
גזרת השלמים
הופיע לראשונה בלשון
המשנה
פ־ר־ח ב
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
פָּרַח
פּוֹרֵחַ
יִפְרַח
פְּרַח
לִפְרֹחַ
נִפְעַל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
הִפְעִיל
הִפְרִיחַ
מַפְרִיחַ
יַפְרִיחַ
הַפְרַח
לְהַפְרִיחַ
הֻפְעַל
הֻפְרַח
מֻפְרָח
יֻפְרַח
-אין-
-אין-
פִּעֵל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
פֻּעַל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[3]
ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[4]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
פרח
הגייה *
frekh
חלק דיבר
שם־עצם או שם־תואר
מין
זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות
נ׳ פְרֵחָה
[סלנג] זכר הפרחה .
גוף זכר לשם שמקורו בגוף נקבה. בדומה לכוסית וכוסון .
מקור הביטוי פרחה הוא בשם המצוי אצל יהודי מרוקו פְרֵיחה (באות פ"ה רפה), ומשמעותו בערבית فَرَح - שמחה משורש פרג', או במשמעות פרגית (אפרוח ) גם הוא מאותו השורש של שמחה ובריחה.