פרחה

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פְרֵחָה[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא פרחה
הגייה* frekha
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש פ־ר־ח
דרך תצורה משקל קְטֵלָה
נטיות ר׳ פְרֵחוֹת
  1. [סלנג, כינוי גנאי] עלמה פשוטה, גסה והמונית: נטולת השכלה ועידון שלבושה עדכני אך מצועצע; עפ"ר מעדות המזרח.
    • "אֵין לִי רֹאשׁ לְמִלִּים אֲרֻכּוֹת / וְאַתָּה מִין מִלָּה אֲרֻכָּה שֶׁכָּזֹאת. / צַ'אוּ יְדִידִי וְדַ"שׁ לְחַיֶּיךָ, / בְּתִקְוָה שֶׁתָּבִין אֶת הַפְרֵחָה" (שִׁיר הַפְרֵחָהערך מקביל בוויקיפדיה, מאת אסי דיין)
    • ביום שישי באלנבי יש מצעד שלם של פרחות.
  2. [סלנג] חוצפנית (ביידיש).

גיזרון[עריכה]

  • בקרב יהדות מרוקו קיים הצירוף, "בְּשְמֵחֲה וֲולְפְרְאֵחַה" - bssəmḥa - walfrəḥa מילולית, "בשמחות מרובות"[1]. במרוקו שמה הצרפתי של "פרחה" היה פלורה (בלועזית, פלוור -פרח) כיום ניתן למצוא נשים מבוגרות העונות לשם פֲרחה.
  • המילה נוצרה, ככל הנראה, משילוב בין כינוי הגנאי פָּרֶח שמקורו באידיש ומופיע לעתים קרובות בהקשר פרנק פרח, והמילה "פרח'ה" (فرخة) בערבית, שפירושה "פרגית" (בזכר: פרח' - "אפרוח"). ייתכן שפָּרֶח שרשו בביטוי "ארחי פרחי", "פרחח" או "פרחוש". השפעה נוספת על המונח הייתה העובדה שנשים רבות ממוצא מזרחי נקראות "פרחה" (כלומר, בערבית: "שמחה" فرحة). שם זה שנהגה בצורה מובחנת בערבית, נשמע זהה ל"פרח'ה" במבטא ישראלי.
  • המונח נוצר ככינוי גנאי לנשים עניות בעיקר ממוצא צפון־אפריקני או מזרח־תיכוני, הלבושות בביגוד מסורתי והתנהגותן אותנטית למקום הולדתן. במהלך השנים, הורחב כדי התייחסות גם לכל אישה צעירה המתנהגת באופן צעקני. לכאורה, עשוי לשמש היום גם בהתייחס לנשים שמוצאן אירופי (פרחה אשכנזית), אך שימוש זה אינו נפוץ.
  • שימוש: המילה נכנסה לשימוש רחב במהלך שנות השבעים. אינה מופיעה במילון עולמי לעברית מדוברת מאת דן בן-אמוץ ונתיבה בן-יהודה, 1972, אך מופיעה בגרסאות הזכר והנקבה במילון אחול-מניוקי לעברית מדוברת מאת דן בן-אמוץ ונתיבה בן-יהודה, 1982. כיום השימוש בביטוי דועך.
  • מיידיש: פרעחה – חוצפנית. במקור מגרמנית: Frech. [1]

צירופים[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקיפדיה ערך בוויקיפדיה: פרחה

סמוכין[עריכה]

  1. משה בר-אשר, "על היסודות העבריים בערבית המדוברת של יהודי מרוקו". ניסן-תמוז תשל"ח, מב',ג-ד. עמ' 173