המילה מופיעה פעם אחת במקרא, והיא קרובה קרבה עזה לשורשים שג"א ושג"י (הקיימים גם בארמית המקראית). משמעותה שם נתונה לפרשנות ”בְּיוֹם נִטְעֵךְ תְּשַׂגְשֵׂגִי וּבַבֹּקֶר זַרְעֵךְ תַּפְרִיחִי, נֵד קָצִיר בְּיוֹם נַחֲלָה וּכְאֵב אָנוּש“ (ישעיהו יז, פסוק יא)