שגשג

שִֹגְשֵֹג

הצליח. עלה לגדולה. התפתח.
- "הַגֶּשֶׁם, הַגֶּשֶׁם חָלַף וְהָלַךְ לוֹ/ הָעֲנָנִים הִתְפַּזְּרוּ וְאֵינָם/ הַשָּׂדוֹת מוֹרִיקִים וּמְשַׂגְשְׂגִים" ("הַגֶּשֶׁם חָלַף", יהודה שרת)

המילה מופיעה פעם אחת במקרא, והיא קרובה קרבה עזה לשורשים שג"א ושג"י (הקיימים גם בארמית המקראית). משמעותה שם נתונה לפרשנות ”בְּיוֹם נִטְעֵךְ תְּשַׂגְשֵׂגִי וּבַבֹּקֶר זַרְעֵךְ תַּפְרִיחִי, נֵד קָצִיר בְּיוֹם נַחֲלָה וּכְאֵב אָנוּש“ (ישעיהו יז, פסוק יא)

מדרש רבה, יונתן בן עוזיאל, רש"י: התקלקלת. גם מגזירת סיג - פסולת.
אבן עזרא, מצודות, רד"ק: התגדלת. כפילות אותיות השורש של הפועל שָֹגָה ”כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה“ (תהלים צב, פסוק יג) ושגיא.