פרחח

פִּרְחָח

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	פרחח
הגייה^*	pirkhakh
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	פ־ר־ח
דרך תצורה	משקל קִטְלָל
נטיות	ר׳ פִּרְחָחִים; פִּרְחַח־, ר׳ פִרְחָחֵי־

צעיר פרוע, המציק ומפריע, גורם נזק או נוהג ברשעות.
- ”חֹבֵל וּמַלָּח כָּל בְּנֵי פִרְחָח הֵם הַסְּגָנִים שָׁם וְהַפַּחוֹת“ (על הים, מאת ר' יהודה הלוי, בפרויקט בן יהודה)
- ”עַל מָאֳסִי חֵשֶׁק בְּנֵי פִרְחָח יֹאמְרוּ אֲשֶׁר חִשְׁקִי מְאֹד כִּילָי“ (מחברות עמנואל, מאת עמנואל הרומי, בפרויקט בן יהודה)
- ”ואני אשר מעודי לא פחדתי אף משדי שחת, האני אברח מפחד איזה פרחח...?“ (מלחמת תוגרמה בארץ ישראל, מאת אפרים דיינארד, בפרויקט בן יהודה)
- ”שיך זקן ופרחחים ערביים הציעו לנוסעים למקנה חרבות עקומות וקצרות“ (האביב הגיע, מאת יהושע ברזילי, בפרויקט בן יהודה)

פעם אחת במקרא: ”עַל יָמִין פִּרְחַח יָקוּמוּ רַגְלַי שִׁלֵּחוּ וַיָּסֹלּוּ עָלַי אָרְחוֹת אֵידָם.“ (איוב ל, פסוק יב). ומפרשים: מלשון פרח, מי שהתחיל לצמוח ולהפריח שער זקנו (מצודת ציון) ועל פי הבנת הפסוק, רש"י: כל דרך נבלה שיש להם לעשות עושים.

שורש זה מחולק לשני שורשים נפרדים. שורשים אלה התפתחו ממקורות שונים או שהוראותיהם התרחקו זו מזו במידה רבה: