מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- חָזַר לַמָּקוֹם אוֹ לַמַּצָּב שֶׁהָיָה בּוֹ קֹדֶם.
- ”לֵךְ, אֱמֹר לָהֶם: שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם“ (דברים ה, פסוק כו)
- ”הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה: הֲלוֹא בְּשׁוּבוֹ מִדְּרָכָיו, וְחָיָה“ (יחזקאל יח, פסוק כג)
- ”אָז אָשׁוּב מֵרְדֹף אַחֲרֵי צִלְלֵי תֹהוּ / וְצִלְּכֶם, הֶעָלִים, אֶחֱמָדָה“ (אֶל הָאַגָּדָה, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- "יוֹם אֶחָד, עַל שְׂפַת-הָעֶרֶב/ שָׁב בּוֹדֵד הָרוּחַ./ שַׁבְתִּי אֶל אִילַן-הָאֹרֶן, בְּצִלּוֹ לָנוּחַ..." "עוֹד אֶזְכֹּר", נתן יונתן
- לשון המקרא חָזַר בּוֹ, הִתְחָרֵט.
- ”...וְאָנֹכִי פָּצִיתִי פִי אֶל-יְהוָה, וְלֹא אוּכַל לָשׁוּב“ (שופטים יא, פסוק לה)
- לשון המקרא הִתְיַשֵּׁב בְּמָקוֹם, שָכַן.
- ”אִם שׁוֹב תֵּשְׁבוּ בָּאָרֶץ הַזֹּאת-וּבָנִיתִי אֶתְכֶם וְלֹא אֶהֱרֹס, וְנָטַעְתִּי אֶתְכֶם וְלֹא אֶתּוֹשׁ...“ (ירמיהו מב, פסוק י)
- ”אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי; וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יְהוָה לְאֹרֶךְ יָמִים“ (תהלים כג, פסוק ו)
- חָזַר אֶל הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַנְּכוֹנָה, חָזַר בִּתְשׁוּבָה.
- לשון המקרא חָזַר וְנַעֲשָׂה שׁוּב לְ־, נֶהְפַּךְ לְ־.
- ”הֲלוֹא עוֹד מְעַט מִזְעָר, וְשָׁב לְבָנוֹן לַכַּרְמֶל; וְהַכַּרְמֶל לַיַּעַר יֵחָשֵׁב“ (ישעיהו כט, פסוק יז)
- לָז, סָטָה הַצִּדָּה.
- ”עַל זֹאת תֶּאֱבַל הָאָרֶץ, וְקָדְרוּ הַשָּׁמַיִם מִמָּעַל עַל כִּי דִבַּרְתִּי זַמֹּתִי, וְלֹא נִחַמְתִּי וְלֹא אָשׁוּב מִמֶּנָּה“ (ירמיהו ד, פסוק כח)
- הֶחֱזִיר לְמָקוֹם אוֹ לְמַצָּב.
- ”כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם יְהוָה, וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה“ (ירמיהו ל, פסוק ג)
למשמעות (1):
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
שב
|
הגייה* |
shav
|
חלק דיבר |
תואר
|
מין |
זכר
|
שורש |
שׁ־ו־ב
|
דרך תצורה |
משקל קָטֵל
|
נטיות |
יחידה: שָׁבָה, ר"ז: שָׁבִים, ר"נ: שָׁבוֹת, נ"ר: שָׁבֵי-
|
- מִי שֶׁחוֹזֵר אֶל מָקוֹם אוֹ אֶל מַצָּב מְסֻיָּם.
- לשון המקרא בָּא בִּתְשׁוּבָה.
- ”וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל, וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב-נְאֻם יְהוָה“ (ישעיהו נט, פסוק כ)
- לשון המקרא פָּסַק מִהֱיוֹת צָעִיר, קָפְצָה עָלָיו שֵׂיבָה.
- ”...וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵיכֶם, וַאֲנִי זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי, וּבָנַי, הִנָּם אִתְּכֶם“ (שמואל א׳ יב, פסוק ב)
השורש שׂיב
|
השורש שׂ־י־ב הוא שורש מגזרת נע"ו/י.
ניתוח דקדוקי לשורש
|
משמעות עיקרית |
|
גזרה |
|
הופיע לראשונה בלשון |
|
שׂ־י־ב
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
שָׂב
|
שָׂב
|
יָשִׂיב
|
שִׂיב
|
לָשִׂיב
|
נִפְעַל
|
|
|
|
|
|
הִפְעִיל
|
הֵשִׂיב
|
מֵשִׂיב
|
יָשִׂיב
|
הָשֵׂב
|
לְהָשִׂיב
|
הֻפְעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
|
|
|
|
|
פֻּעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
|
|
|
|
|
| |
|
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
שב
|
הגייה* |
sav
|
חלק דיבר |
שם־תואר
|
מין |
זכר
|
שורש |
שׂ־י־ב
|
דרך תצורה |
משקל קָטֵל
|
נטיות |
יחידה: שָׂבָה, ר"ז: שָׂבִים, ר"נ: שָׂבוֹת, נ"ר: שָׂבֵי-
|
- אָדָם בְּשֵׂיבָתוֹ, שֶׁאֵינוֹ צָעִיר עוֹד.
- ”גַּם שָׂב גַּם יָשִׁישׁ בָּנוּ כַּבִּיר מֵאָבִיךָ יָמִים“ (איוב טו, פסוק י)
השורש שׂיב
|
השורש שׂ־י־ב הוא שורש מגזרת נע"ו/י.
ניתוח דקדוקי לשורש
|
משמעות עיקרית |
|
גזרה |
|
הופיע לראשונה בלשון |
|
שׂ־י־ב
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
שָׂב
|
שָׂב
|
יָשִׂיב
|
שִׂיב
|
לָשִׂיב
|
נִפְעַל
|
|
|
|
|
|
הִפְעִיל
|
הֵשִׂיב
|
מֵשִׂיב
|
יָשִׂיב
|
הָשֵׂב
|
לְהָשִׂיב
|
הֻפְעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
|
|
|
|
|
פֻּעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
|
|
|
|
|
| |
|