מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- קנה דעת; פעל על מנת לזכור עובדות ושיטות לכדי מיומנות.
- ”...שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת־הַחֻקִּים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם, וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂתָם.“ (דברים ה, פסוק א)
- ”...לֹא־יִשָּׁא גוֹי אֶל־גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא־יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.“ (ישעיהו ב, פסוק ד)
- ”וַיִּתְהַלֵּךְ בְּתוֹךְ־אֲרָיוֹת, כְּפִיר הָיָה; וַיִּלְמַד לִטְרָף־טֶרֶף, אָדָם אָכָל.“ (יחזקאל יט, פסוק ו)
- ”וְלֹא־לָמַדְתִּי חָכְמָה; וְדַעַת קְדֹשִׁים אֵדָע.“ (משלי ל, פסוק ג)
- ”הַלּוֹמֵד תּוֹרָה עַל מְנָת לְלַמֵּד, מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד.“ (משנה, מסכת אבות – פרק ד, משנה ה)
- מקראי. מקבילה לאכדית לַמַדֻ lamādu באותה משמעות. סביר שהמשמעות המקרית של השורש ל-מ-ד היא להרגיל[1], ומשם מַלְמָד הבקר (מקור האות "ל").
- ուսանել (תעתיק: usanel)
- 習う (תעתיק: narau)
- تعلم (תעתיק: תַעַלַּםַ)
- درس خواندن (תעתיק: דַרְס חְ'וָאנְדַן)
- یاد گرفتن (תעתיק: יָאד כִּרִפְתַן)
- 배우다 (תעתיק: bae'uda)
- เรียน (תעתיק: riian)
 ערך בוויקיפדיה: למד |
| השורש למד |
|---|
|
השורש ל־מ־ד הוא שורש מגזרת השלמים.
| ל־מ־ד |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
לָמַד |
לוֹמֵד או לָמֵד |
יִלְמַד |
לְמַד |
לִלְמֹד |
| נִפְעַל |
נִלְמַד |
נִלְמָד |
יִלָּמֵד |
הִלָּמֵד |
לְהִלָּמֵד |
| הִפְעִיל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| הֻפְעַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
לִמֵּד |
מְלַמֵּד |
יְלַמֵּד |
לַמֵּד |
לְלַמֵּד |
| פֻּעַל |
לֻמֵּד |
מְלֻמֵּד |
יְלֻמֵּד |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
הִתְלַמֵּד |
מִתְלַמֵּד |
יִתְלַמֵּד |
הִתְלַמֵּד |
לְהִתְלַמֵּד |
|
|
- הקנה דעת וכשורים.
- ”רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יהוה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת כֵּן...“ (דברים ד, פסוק ה)
- ”רַק לְמַעַן דַּעַת דֹּרוֹת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל; לְלַמְּדָם מִלְחָמָה, רַק אֲשֶׁר־לְפָנִים לֹא יְדָעוּם.“ (שופטים ג, פסוק ב)
- ”וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יְהָתֵלּוּ, וֶאֱמֶת לֹא יְדַבֵּרוּ; לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר־שֶׁקֶר, הַעֲוֵה נִלְאוּ.“ (ירמיהו ט, פסוק ד)
- ”יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט; וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ.“ (תהלים כה, פסוק ט)
- ”וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם, עוֹד לִמַּד־דַּעַת אֶת־הָעָם; וְאִזֵּן וְחִקֵּר, תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה.“ (קהלת יב, פסוק ט)
- ”כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרוֹשׁ אֶת־תּוֹרַת יהוה; וְלַעֲשׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט.“ (עזרא ד, פסוק י)
- ”מָזְגוּ לוֹ כוֹס שֵׁנִי, וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל אָבִיו; וְאִם אֵין דַּעַת בַּבֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ.“ (משנה, מסכת פסחים – פרק י, משנה ד)
- הפועל הבבלי הנפוץ שהגייתו לַמָדֻ (lamādu) שימש בלשון האכדית בהוראת להיות מודע,מיודע,לאבחן מחלה. וברבדים קדומים של השפה גם בהוראת בעל נסיון מיני [2]
| השורש למד |
|---|
|
השורש ל־מ־ד הוא שורש מגזרת השלמים.
| ל־מ־ד |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
לָמַד |
לוֹמֵד או לָמֵד |
יִלְמַד |
לְמַד |
לִלְמֹד |
| נִפְעַל |
נִלְמַד |
נִלְמָד |
יִלָּמֵד |
הִלָּמֵד |
לְהִלָּמֵד |
| הִפְעִיל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| הֻפְעַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
לִמֵּד |
מְלַמֵּד |
יְלַמֵּד |
לַמֵּד |
לְלַמֵּד |
| פֻּעַל |
לֻמֵּד |
מְלֻמֵּד |
יְלֻמֵּד |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
הִתְלַמֵּד |
מִתְלַמֵּד |
יִתְלַמֵּד |
הִתְלַמֵּד |
לְהִתְלַמֵּד |
|
|
ערך בוויקיפדיה: למד