בנה

יש להוסיף לדף זה את הערכים: בִּנָּה, בֻּנָּה.

בָּנָה

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	בנה
שורש וגזרה	ב־נ־י/ה, גזרת נל"י/ה
בניין	פָּעַל (קַל)

1. יצר עצם חדש, לרוב באמצעות צירוף כמה עצמים פשוטים.

   • ”וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ וַיְהִי בֹּנֶה עִיר וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ“ (בראשית ד, פסוק יז)
   • ”בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים“ (מלכים א׳ ח, פסוק יג)
   • ”וָאֶתֵּן לָכֶם אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָגַעְתָּ בָּהּ וְעָרִים אֲשֶׁר לֹא בְנִיתֶם...“ (יהושע כד, פסוק יג)
   • ”בנה בית חדש, וקנה כלים חדשים, אומר ברוך שהחינו“ (משנה, מסכת ברכות – פרק ט, משנה ג)

גיזרון

• לשון המקרא. מקביל בערבית השורש بنى (בני), במשמעות דומה.
• אוגריתית - ב-נ-י. 𐎁𐎐𐎊
• אכדית - בַּנאֲּ 𒆕
• ארמית - ܒ݁ܳܢܶܐ‎ בנא

צירופים

• בנה ביתך
• בנה לו שם
• בנה מגדלים באוויר
• ביקורת בונה
• התאבכות בונה

נגזרות

• בונה
• בנאי
• בנייה
• בניין
• מבנה
• תבנית

מילים נרדפות

• הקים
• הרכיב

ניגודים

• החריב
• הרס
• פרק#פֵּרֵק

תרגום

• אנגלית: build‏‏‏‏
• ערבית: بنى‏‏‏‏
• רוסית: строить‏‏‏‏

ראו גם

• יסד
• כונן
• קומם