מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
ערך זה עוסק בשֶבֶת: מלשון ישיבה או שביתה. לערך העוסק בצמח, ראו שבת ריחני .
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
שבת
הגייה *
shabat
חלק דיבר
שם־עצם
מין
נקבה בעיקר, גם זכר
שורש
שׁ־ב־ת
דרך תצורה
משקל קַטָּל
נטיות
ר׳ שַׁבָּתוֹת; שַׁבַּת־, ר׳ שַׁבְּתוֹת־; כ׳ שַׁבַּתּוֹ, שַׁבְּתוֹתָיו
יהודים גרמנים עומדים מחוץ לבית הכנסת בשבת
לשון המקרא היום השביעי בשבוע .
לשון המקרא כל יום בו שובתים ממלאכה, כיום חג ויום כיפור .
”וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת “ (ויקרא כג , פסוק ) (וע"פ פירוש המקובל לחז"ל הכוונה לחג הפסח )
”שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶם“ (ויקרא טז , פסוק לא )
לשון המקרא שנת שמיטה .
לשון חז"ל שבוע ימים.
שם המסכת הראשונה בסדר מועד שבמשנה , העוסקת בדיני היום השביעי.
לפי הדת היהודית, שבת נקראת כך על שום שביום השביעי, בתום ששת ימי הבריאה, שָׁבַת אלוהים מכל מלאכתו.
חוקרי ימינו סבורים שהעברים שאלו מונח זה מאכדית: šabattu , ובתרבות זו הוא מציין את היום האמצעי בחודש, שבו יש ירח מלא.
מידע נוסף [ עריכה ]
קישורים חיצוניים [ עריכה ]
ערך בוויקיפדיה:
שבת
השורש שׁבת
השורש שׁ־ב־ת הוא שורש מגזרת השלמים .
ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית
לנוח. להפסיק מלפעול.
גזרה
הופיע לראשונה בלשון
במקרא
נטיות הפעלים [ עריכה ]
שׁ־ב־ת
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
שָׁבַת
שׁוֹבֵת
יִשְׁבֹּת
שְׁבֹת
לִשְׁבֹּת
נִפְעַל
נִשְׁבַּת
נִשְׁבָּת
יִשָּׁבֵת
הִשָּׁבֵת
לְהִשָּׁבֵת
הִפְעִיל
הִשְׁבִּית
מַשְׁבִּית
יַשְׁבִּית
הַשְׁבֵּת
לְהַשְׁבִּית
הֻפְעַל
הֻשְׁבַּת
מֻשְׁבָּת
יֻשְׁבַּת
-אין-
-אין-
פִּעֵל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
פֻּעַל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
בטל ממלאכה .
”כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל־מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר־בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת“ (בראשית ב , פסוק ג )
”שָׁבַת מְשׂוֹשׂ תֻּפִּים חָדַל שְׁאוֹן עַלִּיזִים שָׁבַת מְשׂוֹשׂ כִּנּוֹר“ (ישעיהו כד , פסוק ח )
חדל מעבודתו במחאה על תנאי העבודה, לאות הזדהות עם גורם כלשהו, או מסיבה אחרת.
עובדי המפעל שבתו במחאה על הלנת שכרם
מילים נרדפות [ עריכה ]
השורש שׁבת
השורש שׁ־ב־ת הוא שורש מגזרת השלמים .
ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית
לנוח. להפסיק מלפעול.
גזרה
הופיע לראשונה בלשון
במקרא
נטיות הפעלים [ עריכה ]
שׁ־ב־ת
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
שָׁבַת
שׁוֹבֵת
יִשְׁבֹּת
שְׁבֹת
לִשְׁבֹּת
נִפְעַל
נִשְׁבַּת
נִשְׁבָּת
יִשָּׁבֵת
הִשָּׁבֵת
לְהִשָּׁבֵת
הִפְעִיל
הִשְׁבִּית
מַשְׁבִּית
יַשְׁבִּית
הַשְׁבֵּת
לְהַשְׁבִּית
הֻפְעַל
הֻשְׁבַּת
מֻשְׁבָּת
יֻשְׁבַּת
-אין-
-אין-
פִּעֵל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
פֻּעַל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
שבת
הגייה *
she vet
חלק דיבר
שם־פעולה
מין
שורש
י־שׁ־ב
דרך תצורה
משקל קְטֶלֶת
נטיות
שֶׁבֶת־; כ׳ שִׁבְתִּי, שִׁבְתְּכֶם
צורת המקור של יָשַׁב .
”הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד“ (תהלים קלג , פסוק א )
השורש ישׁב
השורש י־שׁ־ב הוא שורש מגזרת נפ"יו .
ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית
מנוחת גוף במקום. מגורים. הסרת קושי רעיוני.
גזרה
הופיע לראשונה בלשון
במקרא
נטיות הפעלים [ עריכה ]
י־שׁ־ב
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
יָשַׁב
יוֹשֵׁב
יֵשֵׁב
שֵׁב
לָשֶׁבֶת או לֵישֵׁב
נִפְעַל
נוֹשַׁב
נוֹשָׁב
יִוָּשֵׁב
הִוָּשֵׁב
לְהִוָּשֵׁב
הִפְעִיל
הוֹשִׁיב
מוֹשִׁיב
יוֹשִׁיב
הוֹשֵׁב
לְהוֹשִׁיב
הֻפְעַל
הוּשַׁב
מוּשַׁב
יוּשַׁב
-אין-
-אין-
פִּעֵל
יִשֵּׁב
מְיַשֵּׁב
יְיַשֵּׁב
יַשֵּׁב
לְיַשֵּׁב
פֻּעַל
יֻשַּׁב
מְיֻשַּׁב
יְיֻשַּׁב
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
הִתְיַשֵּׁב
מִתְיַשֵּׁב
יִתְיַשֵּׁב
הִתְיַשֵּׁב
לְהִתְיַשֵּׁב
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
שבת
הגייה *
she vet
חלק דיבר
שם מופשט
מין
זכר
שורש
שׁ־ב־ת
דרך תצורה
משקל קֶטֶל
נטיות
שֶׁבֶת־; כ׳ שִׁבְתִּי, שִׁבְתְּכֶם
(חוק ומשפט ) תקופה שבה אדם בטל מאונס מעיסוקיו עקב פגיעה שנפגע בידי אחר ועבורה הוא זכאי לקבל פצוי כספי מהצד הפוגע.
”אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה; רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא.“ (שמות כא , פסוק יט )