מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | הפגנה |
| הגייה* | hafgana |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | פ־ג־ן |
| דרך תצורה | משקל הַקְטָלָה |
| נטיות | הַפְגָּנַת־, ר׳ הַפְגָּנוֹת |
הפגנה
- כלי פוליטי במשטר דמוקרטי המאפשר יציאת קבוצת אנשים לרחובות לצורך הצגת דעותיהם, לרוב כמחאה.
- ההפגנה החלה בתהלוכה לעבר בנייני ההנהלה והסתיימה בהקמת אוהל מחאה בכניסה לבניין.
- עברית חדשה הצגתו והוכחתו של עניין בפומבי בצורה בולטת.
- הפגנת יכולות.
- המפגינים לא הפכו היום מכוניות וזו הייתה מבחינתם הפגנת כושר איפוק והכלה.
- שם פעולה מן הפגין, ובלשון חז"ל - ”הָלְכוּ וְנָטְלוּ עֵצָה מִמַּטְרוֹנִיתָא אַחַת שֶׁכָּל גְּדוֹלֵי רוֹמִי מֵצוּיִין אֶצְלָהּ, אָמְרָה לָהֶם - "עָמְדוּ וְהַפְגִּינוּ בַּלַּיְלָה", הָלְכוּ וְהִפְגִּינוּ בַּלַּיְלָה“ (בבלי, מסכת תענית – דף יח, עמוד א), רש"י מפרש "הפגינו - צעקו, כך מתרגמינן בתהלים לשון 'שועה וצעקה', לשון - פגינה".
|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הפגנות |
| השורש פגן |
|
השורש פ־ג־ן הוא שורש מגזרת השלמים.
| ניתוח דקדוקי לשורש |
| משמעות עיקרית | צעקה ומחאה 2. פרסום |
| גזרה | |
| הופיע לראשונה בלשון | לשון חז"ל ארמית |
| פ־ג־ן |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| נִפְעַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| הִפְעִיל |
הִפְגִין |
מַפְגִין |
יַפְגִין |
הַפְגֵן |
לְהַפְגִין |
| הֻפְעַל |
הֻפְגַּן |
מֻפְגָּן |
יֻפְגַּן |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| פֻּעַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
|
|