מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
הפגנה
|
| הגייה* |
hafgana
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
נקבה
|
| שורש |
פ־ג־ן
|
| דרך תצורה |
משקל הַקְטָלָה
|
| נטיות |
הַפְגָּנַת־, ר׳ הַפְגָּנוֹת
|
הפגנה
- כלי פוליטי במשטר דמוקרטי המאפשר יציאת קבוצת אנשים לרחובות לצורך הצגת דעותיהם, לרוב כמחאה.
- ההפגנה החלה בתהלוכה לעבר בנייני ההנהלה והסתיימה בהקמת אוהל מחאה בכניסה לבניין.
- עברית חדשה הצגתו והוכחתו של עניין בפומבי בצורה בולטת.
- הפגנת יכולות.
- המפגינים לא הפכו היום מכוניות וזו הייתה מבחינתם הפגנת כושר איפוק והכלה.
- שם פעולה מן הפגין, ובלשון חז"ל - ”הָלְכוּ וְנָטְלוּ עֵצָה מִמַּטְרוֹנִיתָא אַחַת שֶׁכָּל גְּדוֹלֵי רוֹמִי מֵצוּיִין אֶצְלָהּ, אָמְרָה לָהֶם - "עָמְדוּ וְהַפְגִּינוּ בַּלַּיְלָה", הָלְכוּ וְהִפְגִּינוּ בַּלַּיְלָה“ (בבלי, מסכת תענית – דף יח, עמוד א), רש"י מפרש "הפגינו - צעקו, כך מתרגמינן בתהלים לשון 'שועה וצעקה', לשון - פגינה".
|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הפגנות |
| השורש פגן
|
|
השורש פ־ג־ן הוא שורש מגזרת השלמים.
| ניתוח דקדוקי לשורש
|
| משמעות עיקרית |
צעקה ומחאה 2. פרסום
|
| גזרה |
|
| הופיע לראשונה בלשון |
לשון חז"ל ארמית
|
| פ־ג־ן
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| נִפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִפְעִיל
|
הִפְגִין
|
מַפְגִין
|
יַפְגִין
|
הַפְגֵן
|
לְהַפְגִין
|
| הֻפְעַל
|
הֻפְגַּן
|
מֻפְגָּן
|
יֻפְגַּן
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| פֻּעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| |
|
ערך בוויקיפדיה: הפגנה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הפגנות