חג יהודי המהווה אחד משלוש הרגלים וחל מהחמישה־עשר עד העשרים ואחד בניסן לזכר יציאת מצרים. במשך החג על היהודים להימנע מאכילת חמץ ולאכול מצות במקום זאת. במקרא הכוונה בעיקר ליום קודם -י"ד בניסן- מחצות.
לפי המחקר המודרני,יתכן ומקור הגיזרון-עממי, וחג בשם פֶּסַח קדם ליציאת מצרים שבמהותו צוין כטקס המונע רע ובמהלכו מבצעי הטקס היו מבקשים רחמים.[1] ואכן, לפי תרגום אונקלוס המילה פֶּסַח משמע 'רחמים'. בפסוק לעיל פֶּסַח מתורגמת "חֲיָס" בהוראת 'רחמים' (קשור לעברית חַס כמו חס וחלילה) - ”וְתֵימְרוּן דֵּיבַח חֲיָס הוּא קֳדָם יְיָ דְּחָס עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל“ (אונקלוס על שמות יב – פסוק כז) = "ותארמו זבח רחמים הוא לפני יהוה אשר ריחם על בתי בני ישראל".
מצרית בהגיית "פֶּסֶשְׁ כַּף" - pesesh kaf היה פריט פולחני עשוי אובסידיאן (שדמה באופן מפתיע למזוזה), ושנעשה בו שמוש סמלי / רטואלי לשם פתיחת פיו של המת המאפשרת לו לאכול פעם נוספת. השוו, מנהג השארת הכסא הריק, כוס של אליהו, ולאמירתו העוקצנית של אליהו כלפי נביאי הבעל: ” אוּלַי יָשֵׁן הוּא, וְיִקָץ“ (מלכים א׳ יח, פסוק כז)
משמעות 2. קיים הבדל בין לשון המקרא שבדרך כלל הכוונה ליום י"ד בניסן (יום קודם לחג) שהוא יום שחיטת קרבן הפסח. ובלשון חז"ל הכוונה ליום ט"ו בניסן יחד עם ששת הימים שאחריו.
בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
↑ 1.01.1HALOT ערך פסח. The Hebrew and Aramaic Lexicon of the Old Testament, by Ludwig Köhler, Walter Baumgartner, Johann Jakob Stamm, Benedikt Hartmann, Ze’Ev Ben-Hayyim, Eduard Yechezkel
ערך בוויקיפדיה: פסח
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פסח