נושב

ערך זה עוסק בפועל בעבר ותואר. לערך העוסק בפועל בהווה נוֹשֵׁב; ראו צורת עבר נשב.

נוֹשַׁב

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	נושב
שורש וגזרה	י־ש־ב, גזרת נפ"יו
בניין	נִפְעַל

1. שֻׁכַּן, הוּבְאוּ אֶלָיו אֲנָשִׁים לָגוּר וְלִחְיוֹת בּוֹ.

   • "...מִנְזָרִים, גַּל מַצֵּבָה/ כִּפּוֹת-טִיט עַל בָּיִת./ מוֹשָׁבָה לֹא-נוֹשָׁבָה/ זַיִת אֵצֶל זָיִת....." הוֹי, אַרְצִי! מוֹלַדְתִּי!, שאול טשרניחובסקי
   • ”וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם, כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה; וְנֹשְׁבוּ הֶעָרִים, וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה“ (יחזקאל לו, פסוק י)
   • ”כִּי-כֹה אָמַר יְהוָה [...] אִם-לֹא אֲשִׁיתְךָ מִדְבָּר, עָרִים לֹא נוֹשָׁבוּ“ (ירמיהו כב, פסוק ו)

גיזרון

• במקרא לרוב בהווה. שורשים מקבילים לשורש יש"ב העברי גם בערבית, אכדית וארמית (ראה ישב).

מילים נרדפות

• שֻׁכַּן
• אֻכְלַס

ראו גם

• ישב
• יִשֵּׁב
• הוֹשִׁיב
• התיישב

נוֹשָׁב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	נושב
הגייה*	noshav
חלק דיבר	שם־תואר
מין
שורש	י־ש־ב
דרך תצורה	משקל נִקְטָל
נטיות	נ': נוֹשֶׁבֶת אוֹ נוֹשָׁבָה, ר"נ: נוֹשָׁבוֹת, ר"ז: נוֹשָׁבִים

1. מָקוֹם מְיֻשָּׁב וּמְאֻכְלָס בְּאָדָם.

   • ”הִוָּסְרִי יְרוּשָׁלִַם [...] פֶּן אֲשִׂימֵךְ שְׁמָמָה, אֶרֶץ לוֹא נוֹשָׁבָה“ (ירמיהו ו, פסוק ח)
   • "...ואךְ לעתים רחוקות יטרוף שֶׂה מהעֵדר במקומות נוֹשָׁבִים..." מנדלי מוכר ספרים, "תולדות הטבע", פרק א'

תרגום

• אנגלית: settled‏, populated‏‏‏‏

ראו גם

• ישוב
• מושב
• התיישבות
• מָגוּר