מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | שביתה |
| הגייה* | shvita |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | שׁ־ב־ת |
| דרך תצורה | |
| נטיות | ר׳ שְׁבִיתוֹת |
- לשון חז"ל הפסקת עבודה בהכנסות לתוך תחום-השבת.
- ”נָכְרִי שֶׁבָּא לְכַבּוֹת,אֵין אוֹמְרִים לוֹ כַּבֵּה וְאַל תְּכַבֶּה,מִפְּנֵי שֶׁאֵין שְׁבִיתָתוֹ עֲלֵיהֶן“ (משנה, מסכת שבת – פרק טז, משנה ו)
- ”אוֹכֵל מֵהֶם עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְמָקוֹם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ.וְכֵן בִּיהוּדָה.רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לִמְקוֹם הַשְּׁבִיתָה“ (משנה, מסכת מעשרות – פרק ב, משנה ג)
- עברית חדשה בהשאלה מן (1): הפסקת פעולה של עובדים כאמצעי לשיפור תנאי-עבודתם
- השביתה במשק עוררה הד תקשורתי נרחב.
| השורש שׁבת |
|
השורש שׁ־ב־ת הוא שורש מגזרת השלמים.
| ניתוח דקדוקי לשורש |
| משמעות עיקרית | לנוח. להפסיק מלפעול. |
| גזרה | |
| הופיע לראשונה בלשון | במקרא |
| שׁ־ב־ת |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
שָׁבַת |
שׁוֹבֵת |
יִשְׁבֹּת |
שְׁבֹת |
לִשְׁבֹּת |
| נִפְעַל |
נִשְׁבַּת |
נִשְׁבָּת |
יִשָּׁבֵת |
הִשָּׁבֵת |
לְהִשָּׁבֵת |
| הִפְעִיל |
הִשְׁבִּית |
מַשְׁבִּית |
יַשְׁבִּית |
הַשְׁבֵּת |
לְהַשְׁבִּית |
| הֻפְעַל |
הֻשְׁבַּת |
מֻשְׁבָּת |
יֻשְׁבַּת |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| פֻּעַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
|
|